מפעם לפעם אני מחפש חדשות טובות. הרי אי אפשר לעבור את החיים בדילוגים בין שערורייה אחת לשנייה, לפעמים אתה צריך שביל בטוח וכבוש כדי ללכת בו. והנה, יותר ילדים הלכו השבוע לבית הספר, ושיהיה מה שיהיה, והשבוע גם ירדו גשמים בעיתם, ואיזה דוקטור אומר של יהיה סגר שלישי. עכשיו צריך רק לפתוח את חדרי הכושר והתאטראות, לקצר את מהדורות החדשות בחצי, ולהחזיר את הקהל למגרשים. זה די מצחיק לראות את הצ'מפיונס בלי קהל.

ועוד –

השבוע, כמו משום מקום, הודיעו שלטונות המים שאם מזג האוויר יוסיף להתנהל כפי שהחורף הזה התחיל, הרי שלקראת האביב מפלס הכינרת יגיע לשיאו ולראשונה מזה עשרות בשנים הם יפתחו את סכר דגניה, והירדן שסב לאחור אחרי שגזלנו את מימיו וגאונו, ישוב ויקצוף בדרכו לים המלח.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם למשמע חדשות טובות שכאלה אני ממהר לחשוב מה יהיו התוצאות של חידוש זרימת המים בנהר הירדן. ראשית – הנהר יתנקה כמו מעצמו, מין צינתור נמרץ של הטבע, והזרזיף יהיה לנהר שיפלס דרכו באון אל ים המוות ויפיח בו חיים. הדבר השני שיקרה הוא שמפלס הים יתחיל לעלות: לא עוד גסיסה אטית בפיקוחם של מפעלי ים המלח, אלא מטר אחרי מטר שיכבשו מחדש את האדמה החרבה, ומים רבים ישובו ויחלחלו וימלאו את הבולענים בעיסת בטון מן הטבע והחוף המחורר ישוב להיות מה שהיה. בטן האדמה הצמאה תרווה מים, הריק הבולעני שכבש את הארץ ייסתם לאיטו, ובולענים חדשים שכמעט וקורעים סופית את פני השטח, ישובו למחילותיהם כי עידן הבולענים חלף: לא עוד כרסום איטי מהיסודות, לא עוד אדמה חרוכה, לא עוד שקיעת מטעי הקיבוצים, קריסת הדרך ותחושת סוף העולם. גלגל ההרס ייעצר והוא יתחיל להסתובב בחזרה, לא רק כדי לשוב למה שהיה ואיננו, אלא כדי לבלום את ההרס המתמשך, לקחת אוויר ולחשוב מה לעשות עם הבולענים שכבר כאן, וכמעט וכילו את הארץ היפה שלגדות ים המוות.

בקצב הזה, אני חושב, מישהו עוד יחשוב שאפשר להקים מההריסות דברים שהיו ואינם עוד. זאת טעות. אם יקרה נס והסכר ייפתח, המטרה תהיה למנוע בולענים חדשים שטרם קרסו ושכבה דקה של גלד אדמה עדיין מחפה עליהם. אבל יש תקווה – הסכר ייפתח, ואיתו אולי ייווצר מאזן חדש.

אתם רואים? יש שבועות עם חדשות טובות.

בתמונה: כנרת מלאה. מבט מאזור עין גב.