השבוע עברתי ליד אחד השלטים האלה בתל אביב שמורים לאן צריך לברוח במקרה של צונאמי וחשבתי לעצמי איך זה ייתכן שדווקא עכשיו ינחת עלי צונאמי ואלך לעזאזל. השמים היו תכולים וצלולים, שני עננים שטו לכיוון הרצליה וצלילי פסנתר נשפכו מאיזו מרפסת. איזה צונאמי בראש שלכם? שאלתי בקול, שאני ארוץ עכשיו? וכך המשכתי לרדת בנחת ברחוב הירקון, גלים נהדרים שטפו את החוף, וחשבתי שזה זמן קלאסי להיכנס לאיזה בר ולשתות משהו אלא שאז אנשים רצו מולי בבהלה גדולה ואני שאלתי מה קרה?!! וגבר עצבני אחד אמר לי יא מאומת! לא ראית את ראש המשלה? ! הצונאמי בדרך! ואני חשבתי מה לי ולכל זה, הרי קיבלתי שתי זריקות וגם בוסטר ואחר כך גם משהו לשפעת הפושטית וגם לדלקת ריאות שעל זה משלמים, אז על מי אתם מאיימים בצונאמי?!

ואולי בכל אופן לרוץ? מרחוק כבר שמעתי את נהמת הגל המתקרב וידעתי שבמצבי הגופני לא אצליח להגיע להרים בזמן ולכן חשבתי לעלות לאיזה מגדל גבוה, מהחדשים האלה, ולעלות לקומה השלושים ושבע שמשם אוכל לראות איך כולם טובעים כמו ג'וקים ואצליח גם ללגום מהשמפניה הוורודה שיש שם בשפע אבל מראש ידעתי שהביטחון מיד ירגישו שאני פולש, שאין לי דירה בקומה השלושים ושבע ושאף אחד גם לא הזמין אותי והם יזרקו אותי בחזרה לרחוב.

החלטתי לא לרוץ ושיהיה מה שיהיה.

ואולי השלטים טועים? אולי הצונאמי לא יבוא מהים אלא דווקא ממזרח? נגיד צונאמי שיתחיל בגל קטן ומעצבן של כל מיני פעולות נגד הכיבוש שפתאום יהיו לצונאמי ואז יהיה גל של תג מחיר שיתגלגל אחריו לרחובות תל אביב ויציף אותם ואי אפשר יהיה לזוז לשום מקום כי יהיו הפגנות איומות ויישפך דם וזה נראה לי תסריט די הגיוני, הרי ממילא אי אפשר לזוז בתל אביב לשום מקום אז מה איכפת לי אם זה יגיע ממזרח?

ואישה אחת שעברה על פני אמרה בכעס: והסופה?! אתה לא תאמין איזה סופה שזאת תהיה!! כמו הטורנאדו שהיה להם באמריקה, כזאת שמעיפה אותך יחד עם הבית והרהיטים לסוף העולם ובכדי לחזור הביתה אתה צריך למצוא את שביל הלבנים הצהובות אבל כל אחד יודע שכאן יש רק מרצפות אפורות של אקרשטיין ואי אפשר לדעת איך לחזור.

הרחוב התרוקן, כולם ברחו, אז נכנסתי לבית קפה נטוש והתישבתי לי בנחת על הבר, מזגתי לעצמי בירה מהחבית והסתכלתי בטלוויזיה ששם בדיוק הופיע רביב דרוקר שסיפר איזה סיפור על ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, וכך ישבתי לבדי ובפה פעור צפיתי בכתבה שלו והבנתי שהצונאמי כבר עבר עלינו מזמן, אנחנו מאמינים שאנחנו עדיין שוחים אבל לפי הסיפור הזה, על ראש המוסד, כבר טבענו מזמן.

בתמונה: איור של צונאמי בבת ים, מתוך מדריך של העירייה לכללי ההתנהגות במקרה של צונאמי.