מפעם לפעם ובעיקר בימים שאתה מרגיש שגורלך כבר לא בידיך, צריך לדבר על הפקידים, אלה שגורלנו מופקד בידיהם. פקיד השומה, פקידת הסעד, פקיד הקבלה בחדר המיון, הפקידה בעירייה, הפקיד בקופת חולים. מפקידה לפקידה אני חושב על הפקידים, אלה שצווינו לשנוא, להעליב, לרמוס, המקל בגלגלי הניצחון, המסך השחור המסתיר את האור הזורח מישבנו של הפוליטיקאי.

מפעם לפעם ובעיקר בזמן האחרון אני רואה פקידים שנשברים במעלה הדרך לשום מקום, והשבוע ראיתי גם פקיד בוכה. שמו נדב חן, והוא מנהל בית החולים לניאדו שבנתניה. לפני שהוא התחיל לבכות ראיתי את חדר הטיפול הנמרץ בבית החולים שלו, כמה עשרות מיטות אחת על השנייה, ומנהל אחד, ד"ר מוריס שפירו שאך זה קם ממיטת חוליו, כן, גם לו היתה קורונה, ואין מי שיחליף אותו אז הוא לבד במחלקה, שבה בכל יום אנשים מתים, והורסים את תמונת הניצחון של ערב הבחירות. זה ידוע שארבעת אלפים וחמש מאות קורבנות המגיפה עד כה מתו בגלל הפקידים, בגלל מנהלי בתי החולים ששבתו בכניסה למשרד האוצר בשבועיים האחרונים כי הם לא מקבלים את הכסף שמגיע לבתי החולים שלהם. כולם פקידים: מנהלי בתי החולים האחיות והרופאים, מנהלי מגן דוד אדום, אנשי מס הכנסה, מנהלי בתי הספר, הנהגים, העובדים הסוציאליים – כל אלה שמחזיקים את החברה הזאת ביחד,  בחריצות, בנכונות לספוג נאצות ועלבונות מפוליטיקאים נבערים בכל תחום: בחינוך, באיכות הסביבה, בבריאות, בביטחון ובאוצר. אוהבים לקרוא להם שומרי הסף אבל הם מזמן היו לשטיח המרוט שעל סף לשכת השר המשופצת, אלה שפותרים את הבעיות, אלה שנותנים את התשובות עובדים עד השעות הקטנות, טמבלים כאלה – פקידים.

פעם היה ביטוי "של נעליך כשאתה מדבר עליו". חברי הכנסת המהוללים, ממלמלי דף המסרים, השילו נעליכם מעל רגליכם כשאתם מדברים על הפקידים האלה, על המנכ"ל, הרופא, המומחית לכלכלה, מנהלת בית הספר והפקידה בביטוח הלאומי. האנשים האלה מצילים אותנו מידכם, הם אלה ששוכבים על הגדר כדי שקופות החולים יעבדו, כדי שהקופה לא תתרוקן לגמרי, הם ישלמו את מחיר האוטובוסים השרופים שלא ראיתם, ואת דמי האבטלה של מי שיושב בבית עוד מעט שנה. לכן מהיום אמרו – גם אנחנו פקידים. בידינו הופקדו נכסי המדינה למען כל תושביה. ואני הקטן, פקיד של מילים רק ממלא את תפקידי ומזכיר לכם את זה.

 

שבת שלום