מפעם לפעם, ובעיקר בימים שבהם אני נתון לשטיפת מוח בלתי פוסקת כדי שאבחר שוב בראש הממשלה, אני בורח מהמהומה הדורסנית ומתמכר לדבר אחד: לטיסת החללית העברייה הראשונה אל הירח. "בראשית" המריאה לחלל ב 22 בפברואר השנה, והיא אמורה לנחות על הלבנה יומיים אחרי הבחירות, קצת לפני שיגיעו קולות הימאים כדי לשבור את התיקו המאיים, ולפני שהנשיא יצטרך להחליט מי ירכיב את הממשלה.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם בעת שאני נחשף להישגים המדעיים שלנו, אני יורד לכל הפרטים, מי תרם למסע הזה, איך טובי המומחים והמהנדסים הרכיבו את החללית בהנגרים של התעשייה האווירית בלוד, איך עגנו את הלויין על גבי טיל רב עוצמה שהמריא ברבע לארבע לפנות בוקר, לקול מצהלות השדרים של הערוצים השונים, אלה שמזמן ירדו מהארץ אך עד היום לא יכולים לעמוד בהתפרצות הרגשות מול גאווה ישראלית מקורית, וההוכחה המעופפת שעם ישראל עוד חי. כל זה קורה בכייפ קנוורל ששם התחיל הטיפוס האיטי בסולם אפולו אל הירח וְלשאר חלקי הייקום שסביבנו. בשבילי זה הייתה התגשמות החלומות שחלמתי כילד כשקראתי את ז'ול ורן,  ולכן צרחתי משמחה למראה תמונת הסלפי שהגיעה השבוע מהחלל – כדור הארץ נראה באמת כמו כדורסל בעשרה שקלים עם הכרזה שהתנפנפה בצד כמו דגל שמחת תורה "עם ישראל חי" שלא רק כל בני האדם יידעו, אלא גם כל צבאות השמים, הכוכבים והגלקסיות עד לקצה הבריאה. אלא שכמו תמיד מצהלות השמחה בשל השיגור הנהדר, ולקראת הנחיתה המוצלחת בים השלווה הקר, החיוך מש מפניי וצצו השאלות הלא פתורות שהסתתרו מאחורי תמונות הסלפי הגאה שלנו על הירח: איך זה קורה, שאלתי את עצמי, שבמדינה שכרגע שלחה חללית אל הירח, הרביעית אחרי ארצות הברית, רוסיה וסין, שטרחה והרכיבה ושיגרה וניצחה והכריזה שעם ישראל חי, ועוד איך חי – איך קרה שבאותה מדינה אנשים בבתי החולים נשלחים אל מותם במסדרונות, בין מחסן המטאטאים למעלית? איך זה קורה שמי שמופקד על הבריאות, שלא זקוק להצהרות על עם ישראל החי, וגם לא לעדויות שהכדור עגול והיקום אין קצה לו, אותו סגן שר עסוק בהבטחת שהטיפול המיטבי לא יינתן לכל דורש אלא לאשת הרבי מגור. ואולי הוא לא הכתובת לפערים האלה, בין השפיץ של הטכנולוגיות ושירת המקהלה הגאה – ובין חדר המיון באסף הרופא או ברמב"ם. תניפו של את  "עם ישראל חי" ותראו את סימן השאלה משתקף במבטם העצוב של דיירי המסדרונות.

שבת שלום.

‏יום שישי 8 במרץ 2019