מפעם לפעם כל פעמוני האזעקה מצלצלים. לא האזעקות – זה שמור לצפון. הכוונה לפעמוני האזעקה המודרניים שמרעידים בעיקר את הרשתות החברתיות. השבוע כל קבוצות הווטסאפ קראו לי להצביע. מה זה קראו? התחננו. דתיים וחילוניים. איימו. אפילו בן גביר התקשר אלי. מאיפה יש לו את המספר שלי?! זה החיים שלך! רטטו כולם עם סימני קריאה אדומים, יאללה, תנער את המדים הישנים וצא לרחוב. איפה אתה?!

אז הלכתי להצביע. לא בהתלהבות סוחפת, עם הרבה מאד סימני שאלה שהיו משותפים כנראה לפחות למחצית האוכלוסייה: מה פתאום הבחירות האלה באמצע המלחמה? מה הן ההכרעות שעליהן מבקשים את חוות דעתי? הלא בירושלים התמונה היתה די ברורה: ראש עיר חרוץ, לא מושחת, שמנסה להלך על החבל המתוח בין מזרח למערב מבלי ליפול, ולנהל מועצה שעיקרה גרגרנות חרדית תוך שמירת ייחודה של העיר ועתידה. בכל זאת הצבעתי, אני אזרח ותיק וזה שלי, דמוקרטיה וכל שאר הדברים שפעם האמנתי בהם.

אלה היו בחירות שלא ענו על אף שאלה שבוערת כרגע בציבור: מהו הניצחון המוחלט? עד מתי ממשיכים לשקוע בלס הצהבהב של עזה על מנהרותיה ומתאבדיה? האם חייבים ללכת לפשרה עכשיו כדי לשחרר את כל החטופים או להניח להם למות במחשכים כפי שהממשלה נוהגת כעת? האם זה נכון לבטל את פרס ישראל רק כדי למנוע שהאב השכול מטבח אוקטובר ויזם ההיי טק המדהים איל ולדמן לא יקבל את הפרס כדי שחלילה לא ייזכר שהוא התנגד לממשלה עוד לפני האסון? רוצים לדעת מה דעתי על כך שעדיין לא מונו שופטים לבית המשפט העליון? רוצים לקבל את אישורי להארכת שירות המילואים עד אינסוף והארכת שירות החובה? או שאולי אתם רוצים לדעת מה דעתי על כך שהחרדים לא מתגייסים והאם צריך להמשיך בזה ושהרוב יקבע? האם להמשיך בהסדר שגם תוך כדי המלחמה ממשיכים להשתמש בכספי ציבור כדי לשפץ את ביתו הפרטי של ראש הממשלה?

כל כך הרבה שאלות ואפילו על אחת מהן לא התבקשנו השבוע לענות בבחירות. פלא שאנשים לא מצביעים? זאת הדוגמא לדמוקרטיה? אלה בחירות לועד הבית במאתיים ומשהו ישובים וחוץ מאשר את עמית סגל את אף אחד לא באמת מעניין מי יישב במועצה בבני ברק או במעלה אדומים. אנחנו רוצים תשובות לשאלות הגדולות, אלה שמתעלמים מהן, ואפשר לעשות את זה בבחירות או בכל דרך אחרת.

 

להמשיך בלי תשובות זה פשוט בלתי אפשרי.

.