מפעם לפעם, וככל שמתבגרים, אנשים מחפשים משמעות לחייהם. איך יזכרו אותם, אם בכלל. יש שמוצאים משמעות בילדיהם שהגשימו גם את חלומותיהם, יש שמוצאים משמעות בכסף וברכוש שאגרו. יש שמתבוננים בשביעות רצון בהישגיהם המדעיים, בתרומתם לאומנות, לשירה, להצלת העולם מהמשבר האקלימי, במספר החולים שהצילו, בכמות הפרסים והכבוד שלהם זכו. רבים כותבים ספרים על הנסים והנפלאות שחוללו בחייהם. היה שווה. היתה לחיינו משמעות שהיא מעבר לקיום הפיזי.
וכפי שקורה יותר ויותר בעידן המודרני מפעם לפעם יש התרחשויות שבבת אחת מרוקנות את משמעות קיומם של אותם אנשים, את הערך של עבודתם ותבונתם. אנחנו חיים עכשיו בעידן כזה: עשרות אלופים בצבא, מפקדי המוסד ושירותי הביטחון, מדענים, חתני פרס נובל, כלכלנים, נגידי בנק – כולם ביחד העמידו את תבונתם ומורשתם למבחן, והתאגדו בקריאה משותפת לראש הממשלה שיקשיב. הם התחננו שידבר איתם. הם כתבו לו מכתבים שקולים ומדודים- אתה זוכר אותנו אדוני ראש הממשלה? אנחנו אלה שלחשנו על אוזנך את העצות הכי טובות, גיששנו בלילות אפלים אחרי אויבי המדינה, השבחנו את כלכלתה, הקמנו אוניברסיטאות, שמרנו על האוצר המשותף, הבאנו פרסי נובל, זוכר אותנו? אנחנו אומרים לך עכשיו – הרפה. אתה מוביל לאסון. אנחנו פונים אליך בזהירות, כמו פעם, אתה הרי יודע שלדברינו וניסיוננו יש משמעות. לכן בחרת בנו אז לתפקידים השונים.
עכשיו מתברר שלניסיון הזה אין שום משמעות. אף אחד לא ישיב על המכתב. איש לא יתקשר בתגובה. היום יש משמעות חדשה, והיא זאת שמוענקת לך.
משמעות זה לא משהו שאתה מייצר מתוך עצמך. למי שלא משרת את מטרותיו של העומד בראש אין שום משמעות. למשל נשיא המדינה. מישהו עוד מקשיב? לא באמת. אין עוד משמעות למעמד שלו. פעם בשעת מצוקה היו פונים לבית ברחוב ז'בוטינסקי. לא עוד.
והאמת? גם לאמת אין יותר משמעות משום שבעידן הפייק ניוז אין יותר אמת. הכלכלנים יכולים לומר שמה שמתחולל בשווקים כעת הוא אסון אבל שר האוצר ונתניהו אומרים שהמצב נפלא. איפה האמת? אתה מסתכל על מצבך בבנק ומנסה לשכנע את עצמך שזאת לא האמת, שעמית סגל צודק, יהיה טוב, כבר טוב, אבל האמת היא שאין יותר אמת, כשם שאין משמעות לדברים שאומרים ראש המוסד או ראש השב"כ לשעבר. בעוד שבועיים תתחיל שנת הלימודים: איזה משמעות יש למורים? לדעתם? להרגשותיהם? הם יכולים לדבר על המשבר אבל לא על המשמעות. משמעות זה פוליטי. ואיזה סקר יגלה את האמת? ואיזה משמעות תהיה לסקר מלבד לשמש זרז להישאר בערוץ.
מה לעשות אתם שואלים? כל שנותר לנו לעשות הוא לכבות את הטלוויזיה, ליצר את המשמעות מתוך עצמנו מבלי להזדקק לאישורו של אף אחד. יום אחד עוד תהיה לזה משמעות.
ויקטור פרנקל היה רופא פסיכיאטר ונוירולוג יהודי-אוסטרי,. בספרו "האדם מחפש משמעות", תיעד פראנקל את חוויותיו כאסיר בטרזינשטאט ובאושוויץ.