מפעם לפעם, ובעיקר בשעות קשות כפי שחווינו רבות מהן בחודש האחרון, אני מרים עיניי למנהיגי המדינה כדי למצוא בהם מעט חיזוק, להכניס בדברים סדר והגיון, אולי כך אצליח לעצב את דעתי ולהירגע מעט.

בואו ניקח בוקר שגרתי כזה: אבנים בהר הבית, קללות באזכרה, פעולה בג'נין, תקיפה ליד דמשק. סלמונלה. קללות. מצעד הדגלים. שיח' ג'ראח. פיגוע, לך תדע מתי ואיפה, ישר לתוך המהדורה. למחרת בבוקר אני שומע את כולם: את איתמר בן גביר, את יואב קיש, אופיר אקוניס, מירי רגב, אבישי בן חיים ריקלין, ליבסקינד, בנימין נתניהו, אם תרצו, צחי הנגבי, יובל שטייניץ. זבל של ממשלה, הם אומרים, בוגדים, חמאס, ומיכאל שמש אומר שזה עניין של יום יומיים והממשלה הלכה ושלום על ישראל.

אחר כך אני מחפש גם תגובות מהצד השני של המתרס, ולצורך התרגיל האינטלקטואלי בלבד נאמר שהצד השני של המתרס זאת מפלגת העבודה. אני זוכר את יצחק רבין, לפני שהיה ראש ממשלה ובוודאי כשהיה ראש המפלגה, בכל עניין היתה לו דיעה.

ותשוקה.

שמעון פרס המציא את הויכוח ואז השתתף בו. גם אהוד ברק לא סתם את הפה – בוקר טוב רזי, מה שלומך רפי, או אריה גולן או גולן יוכפז, נסים משעל, נחום ברנע, בן כספית יוסי ורטר. עוד לפני עידן הטוויטר הם ידעו שזאת מלחמה בזמן אמיתי על הדעות, על ההשפעה, על תוצאות הבחירות הבאות. ההשתתפות שלהם בוויכוח היתה אמירה ברורה שהם רוצים לאחוז בהגה ולנסות לנהג את הספינה במים הסוערים.

ורק יושבת ראש מפלגת העבודה היום, מירב מיכאלי, שותקת. לפעמים אני חושב שהיא לא מבינה שהיא לא נבחרה כדי להיות שרת התחבורה, הפנים או החקלאות. הדעות שלה לגבי טמפרטורת המיזוג ברכבת לא מעניינות איש. אנשים רוצים לדעת איפה היא נמצאת בכל אחת מהנקודות שמציקות להם, שיש כתובת פוליטית לכאבים שלהם, – כן רע"מ או לא רע"מ, מלך ירדן, הר הבית, ביידן, תג מחיר, ארבעה כתבי אישום, אינפלציה, יוקר הדיור, מצעד הדגלים, איתמר בן גביר. מה היא תאמר לפני הבחירות הממשמשות ובאות? שהעבודה על המטרו החלה? שכביש 3293 הורחב? ברצינות?

לכאורה הממשלה הזאת קמה כשכולם אוצרים שהם מוותרים על הנושאים שנתונים במחלוקת, והיא נופלת משום שבמדינת ישראל אין בלוף כזה שאין מחלוקת. השר לענייני תפוצות הוא לא הדובר שלה אבל באין ברירה הוא מדבר. גם יושב ראש ועדת החוקה עושה חלק מהעבודה, שלא לדבר על השר לביטחון פנים שכל נאום שלו הוא נסיעה בגהה בלי ברקסים.

והיא – דממה. בקצב הזה גם ההיעלמות תהיה באותו סגנון: בקול דממה דקה.

בתמונה: תעמולת בחירות בבקעת ארבל לפני שארבע שנים. סתם תמונה ארץ ישראלית כי אין לי תמונה של המטרו.