מפעם לפעם – ספטמבר. היום הראשון בחודש. הכל התנקז לכאן: המטוסים הגדושים ששבו מהפיורדים, מכרתים ומרודוס, מסיישל ומהמלדיבים. שמות מרחפים. צלולים. בצבע טורקיז של אשליה. ברוכים הבאים לחיים.

 

תמוז ואב כבר מתו, אלול לא חיכה, הירח מלא. האבטיחים כבר לא משהו,  והחצבים זקופים מבצבצים מתוך האדמה הקשה. בכל שבוע הפגנה גדולה. מה עוד אפשר לומר? הכבישים שבים ומתמלאים, כל יום שניים שלושה הרוגים, כשיש יותר אומרים טבח. זאת מין עונה כזאת חבוב. ושר החינוך מלחשש שהכל בשליטה. כאילו.

 

מה שקרה עד עכשיו היה משחק ילדים. חזרנו הביתה שזופים אבל אכולי דאגה, גם בחוץ לארץ קראנו את החדשות והבנו שלחודש שנכנס היום יש כבר שם: ספטמבר השחור. אחרי הכרעת בית המשפט העליון נדע אם אכן זה יהיה חודש ספטמבר השחור או שזאת רק ההתחלה של אוקטובר הנורא. שלושה ימים אחר כך ראש השנה: מי ינוח ומי ינוע מי בקיצו ומי לא בקיצו. ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.

 

והפעם, כתוספת וכתזכורת נוראה – חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים. חדי העין שמו לב שמזה שנה הלוחמים של אז עומדים בצמתים ובכיכרות, מצולקים, ועייפים. יש מי שעומד על שתי רגליו ומי שעומד על הרגל האחת שנותרה. מתרוצצים מהפגנה להפגנה, מי יכול לבוא ולהושיט עזרה? נשבעים שהפעם זה יהיה הקרב האחרון משום שאם יובסו לא יהיה עוד טעם לחייהם. במלחמה ההיא הם למדו לקבל הכרעות לבד, לא להאמין לאנשים שדיברו אליהם בקשר בקול עמוק, והם היו צריכים לקבל החלטה מתי המדינה נגמרת ומתי הם מתחילים. תראו את הסידרה "המזח" בערוץ 11, אלה היו ההכרעות. בדרך כלל המדינה קדמה. גם עכשיו. והם ממשיכים להילחם.

חודש ספטמבר, עוד מעט תשרי, ימים של הכרעות הדין. שלום כיתה א' המורה תאמר, ואלה שעקרו מכאן במשך הקיץ ולא שבו, לומדים שפה חדשה בכפר באיטליה, בפרבר בפורטוגל, אולי בניו יורק ואולי לא ילמדו כלל. ימשיכו להפליג בסירות הקטנות שהים נשאן הרחק מהספינה הגדולה שמפליגה לעבר מפל עצום.

ושוב אלול ותשרי ואולי זה באמת הקרב האחרון על המולדת של הזיכרונות? השופרות מוכנים. תקיעה, שברים תרועה, ותקיעה גדולה.

שנת לימודים מוצלחת. ושנה טובה לכל, שנה של נחמה.

 

 

‏

יום שישי 1 בספטמבר 2023