מפעם לפעם, ובעיקר בשבועות שבהם חלל האוויר מלא בצרחה, בעלבון, בדברי בלע, באלימות ובחריקת ההתפרקות, אתה מחפש מילה אחת, חצי משפט שיסכם את המתרחש. ואם לפני שבועות אחדים הצליל ששלט היה "הפרת אמונים" בין העם לשלטון שממשיכה ואף מתעצמת, הרי שמהשבוע החולף נכנסנו לעידן חדש – שלב הסחיטה והאיומים.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, האירוע מתוזמר ומאורגן, עם תאריכים, יעדים ומשימות, הרבה יותר טוב מהמאבק במגיפה. ראשונה יצאה לדרך שרת התחבורה מירי רגב לכאורה למשימה שולית, לתת בראש לשדר טלוויזיה שהעז לפתוח את הפה. זאת הייתה הנפת אצבע מאיימת – אנחנו כאן, ואנחנו ננקום בכל מי שלא יציית או מי שיעז לפתוח את הפה. מכאן הדרך הייתה קצרה למסע האיומים החוזר של יושב ראש הקואליציה שמסתובב עם קלטות מחשידות נגד היועץ המשפטי ושופטים, דמכם בראשכם, הוא רמז, נראה אתכם ממשיכים בתהליך המשפטי נגד ראש הממשלה. שווה לכם לחשוב. גם איום וגם סחיטה.

 

לאט לאט אתה מתחיל להבין שמה שמתרחש סביבך הוא בעצם לא רק הכנות למשפט האישי של ראש הממשלה, כי אם ההכנות למשפט הגדול, בניית האליבי לחורבן הכלכלי החברתי והפסיכולוגי העצום שעובר עלינו. מי אשם? קודם כל הקיבוצים, אותם צריך לפרק ראשונים, הם שגנבו את הנוף, את האדמה ואת הקופה. עכשיו הם יחזירו. עד האחרון שבהם. אחר כך נטפל בפנסיות של אנשי הצבא: ראינו אותם מפגינים עם קצף על השפתיים, עכשיו שישלמו. אחר כך אפשר יהיה להתחיל לטפל באשכנזים. תשאלו את אבישי בן חיים: זאת מהות המאבק. האשכנזים קיבלו פיצויים מגרמניה? קיבלו. רק הם, האחרים לא. מי גנב לכם את התינוקות? הם, אלא מי? כמו שאמר יאיר נתניהו "העדה הזאת דפוקה לגמרי" והתיר את דמה. הם אשמים. בגירעון, בבזבוז, בהתפרקות המערכת. וכשהעיתונאי בן דרור ימיני הגיב לדברים האלה העיר לו הנסיך יאיר: כדאי שתמחק את הביקורת שלך או שתצטער. אתה כבר יודע למה. בעידן החדש אין פלא שהשר אריה דרעי מאיים במרד אם החלטות הממשלה ייושמו גם על מצביעיו. כאן הסדר הפוך: איומים וסחיטה. וכך נותרים אנו, אנשים שאין להם מפלגה, כושר סחיטה ותרבות איומים, חסרי הגנה, עירומים לגמרי, תלויים באושרו ובסיפוק מאווייו של אחד יאיר נתניהו, בבולמוס הכוח והבוז של יושב ראש הקואליציה, לכודים בבדידות הסגר, רק שב ותראה טלוויזיה, ותשתוק.

לנו אולי כבר אין ברירה, אבל המסר מהדור הצעיר מהחזקים שבהם, מתחיל להישמע: אם אתם חושבים שאנחנו נמשיך לסחוב את העגלה כאן רק כדי לראות אם מירי רגב תהיה בסוף ראש הממשלה ומיקי זוהר שר המשפטים, אז אתם יכולים לשכוח מזה. אתם תצטרכו לצאת מהברוך הזה לבד. אנחנו נסענו. בהצלחה.

 

בתמונה: אור ראשון עם פנס אחרון. הבוקר, מול הרי מואב, טיילת גולדמן.