מה עושים עכשיו עם השעות הריקות של הבוקר? השעות שאי אפשר לתכנן להן דבר, ואין סיבה לקום למרות שאתה כבר ער מזמן?

הפלייאוף נגמר. הטובים ניצחו אבל הלב תמיד הולך עם אלה שעובדים קשה, שמנסים, לכן אהבנו כל כך את הסלטיקס השנה, שנלחמו כמו אריות והגיעו לקצה גבול היכולת.

אחר כך הגיעו דוראנט וקארי ונעצו את החרב בליבו של המלך שקרס.

עוד שנה חלפה.

וכתמיד הפינה שלנו: סטף קרי, אחרי הניצחון, כשעל ידו מתנוססת הכתובת ההיא שקעקע על אמת ידו עוד ב 2013, "אהבה לעולם לא נכשלת" שזה תרגום קצת צולע של "יש בנו אהבה והיא תנצח". מאז הוא כמעט לא מפסיק לנצח, והשאלה היא למה לשלוח אליהם את עמרי כספי כשאפשר לשלוח ספר תהילים שלם?

אדוני רועי לא אחסר, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך אדוני צורי וגואלי. בא טוב על הידיים, הצוואר ועל הלב.

ושהאהבה תמשיך לנצח. עד לשנה הבאה.