מפעם לפעם, כמו רוב תושבי מדינת ישראל אני מעסיק את עצמי ב"מה היה קורה אילו". בעוד פחות מחודשיים נציין שנה למלחמה, ולכבוד המכה הסופית הוציאו את דובר צה"ל מהמחסן, ובכל ערב הוא עומד בטלוויזיה ואומר חכו חכו, עוד מעט זה ייפול עליכם. הנה זה בא. האתראות יגיעו בזמן. לא לדאוג.

וברוח "מה היה קורה אילו?" אני מעיין בדבריו מיום שני האחרון, והוא נשמע כמו בימים שבהם היינו אך כפסע מהניצחון. כך הוא עמד במדיו המגוהצים ודיבר. וזאת תמצית דבריו:

"לאורך הימים האחרונים אנחנו עוקבים אחר האויבים שלנו וההתפתחויות במזרח התיכון. הגברנו את הסיורים והפטרולים של חיל האוויר. אנחנו עושים הכול כדי להגן על התושבים ולמנוע פגיעה באזרחים. אנחנו לא מחכים מנגד ותוקפים כל הזמן איומים ברגע שאנחנו מגלים אותם. אנחנו עוקבים בדריכות אחר תמונת המצב הביטחונית. אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לאפשר המשך שגרה ככל הניתן, לצד שמירה על דריכות ומוכנות. אנחנו נעשה כל מה שצריך על מנת להגן על אזרחי מדינת ישראל."

זאת התמצית שנשמעת באוזני כמו נייר ממוסגר ממשרדו של הרמטכ"ל, שבועת הרמטכ"ל או דף קרבי לאנשי המודיעין. כי במדינה שמולה עומדים ארגונים ומדינות שהצהירו יותר מפעם אחת שהם רוצים למחוק אותנו מעל פני האדמה אתה צריך להיות בכוננות כל הזמן, 24/7, 365 ימים בשנה. "לעקוב בדריכות ולעשות כל מה שצריך כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל".

ואם זה כך – עכשיו אתם מודיעים לנו שאתם מגבירים את הסיורים והפטרולים של חיל האוויר? שאתם עוקבים בדריכות אחר תמונת המצב הבטחוני? עכשיו נזכרתם? מה היה קורה אם את אותה הצהרה היית מקריא שבוע לפני השבעה באוקטובר? לא רק מקריא אלא גם עושה כל מה שכתוב שם? לא עשיתם, ועכשיו אתם באים עם הקלישאות של "אנחנו עוקבים בדריכות אחר תמונת המצב הבטחונית".

התצפיתניות האומללות עקבו. אתם ישנתם והפקרתם אותן. רובן נרצחו. כמה מהן עדיין בשבי החמאס. מניין נדע שהפעם אתם באמת דרוכים ולא עסוקים במריבה בין ראש הממשלה ושר הביטחון? האם הפצ"רית תוחלף במסגרת העיסקה או שתגנו גם עליה? ואם אתם כל כך דרוכים איך זה שנוער הלה-פמיליה וחייבי גיוס חרדים כבשו שלושה בסיסים של הצבא בלי ארטילריה רק עם הידיים ורשת טלגרם?

השידור שלך.