מפעם לפעם יש רגע שבו מוכרז הניצחון הסופי. השבוע החולף היה כזה: לא – הצנטריפוגות באיראן לא נעצרו אלא דווקא האיצו את פעולתן, הקורונה מידפקת על דלתות שדה התעופה ורק משפחתו של הראש מעיזה לחצות את השדה בדרכה לחו"ל. ואף על פי כן זה היה שבוע של ניצחון גדול: אחרי מרוץ שנמשך שנים, העיר תל אביב נכנסה לעשור השלישי של האלף השלישי כעיר היקרה ביותר בעולם. אחוזת בית שנוסדה בחולות לפני מאה וחמש עשרה שנה, חלפה על פני ניו יורק, סינגפור טוקיו ופאריז. אנחנו אולי לא עלינו למונדיאל אבל אנחנו במקום ראשון. דמשק, אגב, במקום האחרון. טעם של ניצחון כפול.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם בימים של ניצחונות גדולים, גם הניצחון הזה היה צפוי: אכלתם פעם בתל אביב סלט הבית כלומר חסה עייפה עם רוטב דביק ושתי עגבניות שרי ושילמתם שבעים שקל? לא? זה רק אורחים מבחוץ שרואים את זה? או חנייה בשלושים שקלים לשעה? או ערימת מוצרים במחיר מטורף בפיצוציה? כשאתה אומר שזאת העיר היקרה ביותר בעולם אתה אומר שכל מי שנדחק למגדלים ולאיי התנועה של תל אביב שווה יותר מכל אדם אחר בארץ הקטנה הזאת. זאת ספירה אחרת שבה מתבוססים כמה מאות אלפי אנשים שעושים מאמץ שככה זה גם יישאר: מחירי הדירות, השכירות, הקיוסק, הנסיעה, הסנדוויץ' מופע התיאטרון, הכל אינו עוד בר השגה לאנשים שחוזרים כל ערב מתל אביב לערי השינה הרחוקות.

זה לא שהם לא ניסו: בנעוריהם המאושרים גם הם שטפו כלים במסעדות, הצטופפו בדירות מעופשות במחיר מופקע וניסו להיצמד לעטינים המתפקעים ממיליארדים חדשים. הם ניסו אבל היו חזקים מהם, והם נכשלו בניסיון להצמיד לעצמם לעד את הכתובת "תל אביב" ולו רק כדי שכולם יידעו שהם עמדו בזה, בוועד הבית המופקע, בטירוף הכללי. הם הצטרפו לנהג המונית מרמלה, לעוזרת הבית מכפר קאסם, למתקן התריסים מראש העין ולפקידת הקבלה בהיי טק שחולקת דירה עם חברה ברחובות. בכל לילה בדרכם חזרה הביתה הם אומרים לעצמם, לפעמים בכעס ולפעמים בהשלמה, היינו כל כך קרובים אבל בסוף תל אביב ניצחה, אין בה עוד מקום לעניים וחלשים כמונו.

בשטח שהיה שדה דב מוכרים עכשיו דירות על הנייר במחיר התחלתי של חמישה וחצי מיליון. לשלושה חדרים. כדי שתל אביב תישאר כפי שהיא, היא צריכה להיות עוד יותר יקרה, עוד יותר אכזרית, ואחרי השיא לכבוש עוד אחד, כי אם חלילה היא תחליק לרגע ותאבד את מקומה, לך תדע לאן ההידרדרות תיקח אותה.

בתמונה: מחול המנופים מרחוב קפלן. צילמה יעל ארז. (ירושלמית במקור)