מפעם לפעם זה קורה: כמו סופת רעמים קיצית, כמו שיטפון בוואדי נסתר, כמו ליקוי חמה ששכחו להודיע עליו, ככה סתם, בהפתעה גמורה. כך זה קרה ביום שבת האחרון, חזרתי מהליכת הבוקר המוקדמת לפני שיהיה חם, ישבתי במרפסת המוצלת, כוס קפה, עוגת השבת ועיתון פרוש למלוא רוחבו, ואז, אחרי הביס הראשון בעוגה, התחילו היריות, בסערה מתגלגלת שהדהדה בין קירות הבתים, פילחה את דממת הבוקר של השבת בירושלים, והניסה את הציפורים שהיו באמצע שירת הבוקר שלהן.

 

הרעש הלך והתעצם, ואיתו המחשבות, אלה לא בדיוק יריות, אולי תאונה באיזה מחסן נשק? הקולות עולים ממזרח, מצפון, מה יש שם? אולי הר הבית? רק לא הר הבית!  שכנים פתחו את התריסים בבהלה, שני אנשים שהלכו לבית הכנסת קראו מלמטה מה קרה? מלחמה? ושכן אחד עלה לגג ואמר שהוא רואה זיקוקים בשמים, מי האידיוט שמפריח זיקוקים בבוקר זוהר שכזה? והכמויות? לא נשמעו צפירות של ניידות והסערה נמשכה, עד שהתקשרתי לחבר בכפר הסמוך צור באהר ושאלתי מה קרה אצלכם? והוא צחק ואמר "היום כבשנו מחדש את ירושלים" ושנינו צחקנו, "הגיעו הציונים של בחינות הבגרות, התוהיג'י," הוא אמר, "הרשות הפלסטינית פירסמה את הציונים בשמונה בבוקר דרך האינטרנט, ואת השמחה אי אפשר לעצור. יום קודם", הוא אמר, "במסגדים, כשהמתח היה בשיאו לקראת פירסום הציונים, ביקשו מהצעירים שלא לירות את הזיקוקים, אבל זה כבר היה מאוחר". כל המתח שנבנה לקראת הרגע הזה במשך חודשים ושנים, התפרץ בשנייה אחת, כי ציון טוב בבחינת הבגרות יכול להבטיח המשך ללימודים גבוהים וכך גם עתיד כלכלי טוב יותר. הוא משפיע על הדימוי העצמי של התלמידים, על מעמדם במשפחה ובקהילה, ועל האופן שבו המשפחה נתפסת בעיני שכניה.

 

אבל באותה מידה ההתפרצות הזאת בשבת היא גם התפרצות של הדימוי העצמי של החברה הפלסטינית כולה: עשרת המצטיינים בבחינות השנה הן נשים, ובסך הכל מבין אלה שעברו את הבחינות 65% הן נשים. זהו שינוי דרמטי בדימוי העצמי של החברה, במעמד הנשים, במבנה המשפחתי בכללותו, ובסיכוי של הדור הבא. בעוד אנחנו מרוכזים בעצמנו, במגיפה, בשבר, בדימוי המטושטש והמדאיג של מערכת החינוך שצריכה להיפתח בעוד שישה שבועות,

 

מעבר לגבעה מתחוללת מהפיכה שנותנת סיכוי לכולנו: חברה המציינת את מעבר בחינות הבגרות כמסיבת ניצחון, כסמל למעמד, ולחברה שמעמידה את החינוך מעל הכל, בשלה גם לשיח אחר על העתיד. אי אפשר עוד להביט בה בזלזול ובהתנשאות. ככה זה פתאום: בעוד אתה מרגיש כבול בדימויים ישנים, באמיתות שהולעטת בהן, זרמים ענקיים שנעים מתחת לפני השטח מבשילים פתאום, מציפים את המרחב, השינוי מתחולל ואפשר לצאת לדרך חדשה.

שבת שלום.

בצילום: טקס סיום הלימודים בבית הספר התיכון לבנות בצור באהר בשנה שעברה