מפעם לפעם ובעיקר בשעות האלה, אחר הצהרים ו' בחודש סיון, אני נזכר בחג השבועות, יוני 1981, הילדים היו קטנים מאד, וכמו בכל שנה נסענו לקיבוץ עין החורש לשמוח עם הקוצרים בחג הביכורים, ולהעניק לילדים את חווית הֶחג כפי שהיתה לנו, ההורים. ים השיבולים הזדמזם ברקע, חבילות קש ודגלי המדינה קישטו את הבמה בשדה הרחוק. ילדי הגן חיכו בהתרגשות לעלות לכמה, אלא שאז מישהו בא ואמר: שמעתם? חיל האוויר תקף כור גרעיני בעיראק!  וכולם התחילו להתווכח, הימים ימי בחירות, צורך אמיתי או תעמולת בחירות? הילדים הקטנים חוללו ברקע, ומסורת רבת השנים של חג הקציר זכורה לי רק כויכוח פוליטי מר, מנחם בגין, שהביא את השלום ואת האמירה ההיא – יש שופטים בירושלים.

מפעם לפעם ובמיוחד בימים שלפני החג השנה, המחשבות הללו מובילות אותי לשני העיקרים הנוספים שעליהם מושתת החג: חג השבועות הוא חג של חסד, מופת של נתינה וקבלה. הבוקר קראו בבית הכנסת את מגילת רות, על נעמי אלמנת אלימלך השבה מארץ מואב אחרי עשר שנות גלות אל ביתה שבבית לחם. כלתה, אלמנת בנה של נעמי, רות המואביה, דבקה בחותנתה ונודדת איתה לארץ יהודה, ואומרת לה את הפסוק הנפלא שהיה לשבועתם של כל אלה הלוקחים על עצמם את דת משה וישראל: אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי׃ ואחר כך, כשרות המואביה יוצאת לחפש אוכל ומים, היא מגיעה לשדהו של בועז שמאפשר לאישה הנוכריה ללקט בר בשדהו, מספק לה מים ומגן עליה. זה נגמר כמו כל סיפור אהבה טוב, והשבוע לא יכולתי שלא לחשוב על רות ובועז, למראה הפגישה הראשונה שקיים שר המשטרה החדש ביום כניסתו לתפקיד דווקא עם האנשים הנלחמים מלחמת חורמה נגד מבקשי המקלט, כמי שמצהיר שזהו סדר היום החדש:  גירוש, ושנאה, לא חסד אלא כעס והתבדלות, דווקא השבוע, ערב חג החסד של היום.

השבוע חשבתי גם על הבסיס השלישי של החג – חג מתן תורה, חג קבלת החוק, היום שבו משפחות הנוודים היו לעם וקיבלו על עצמם מסגרת חוקים משותפת העוסקת בכל תחומי החיים. מסגרת חוקית שבה הכל שווים בפני החוק – מהמלך ועד אחרון פשוטי העם. ומול התמונות שראינו השבוע ממפתנו של בית המשפט, לא יכולתי שלא לחשוב על ניסיונותיהם של המלכים לאתגר את החוק ולעמוד מעליו, ואת הלקחים שמציג המקרא בדברי הנביאים על גורלם של אלה, על החסד ועל החוק, על הצניעות וגורלו של האדם.  "ויהי בימי שפוט השופטים" כך נפתחת מגילת רות ושוב חשבתי על בגין, על ההדר, על הפתוס ועל החוק.

 

זה המקום לציין כי בתוך שבועיים ייצא לאור פיזית הספר "מפעם לפעם" המכנס את מיטב הקטעים מ 20 השנים האחרונות, ונותן תמונה מיוחדת של הארץ בתקופה הזאת. בספר 45 תמונות של הצלם אלכס ליבק המספר את הסיפור בתמונה. אפשר כבר לרכוש את הספר, ובהנחה, באתר של הוצאת אגם. היכנסו לדף הבית למעלה, ותמשיכו משם. הנחה גדולה למזדרזים ולרוכשים יותר מספר אחד. תודה.

חג שמח ושבת שלום.

חג שבועות תש"פ, 29.5.2020

חג בקיבוץ: כרזה לשבועות של מועצת המורים למען הקק”ל