מפעם לפעם מופיעים בחלל האוויר המשותף שלנו מילה או ביטוי שמסכמים את השבוע בפשטות ובבהירות. השבוע זה היה צמד המילים "מנותקי קשר". למי שלא עקב – גשמי המונסון מציפים כעת חצי הודו, והקשר עם מאות ישראלים שמסתובבים שם אבד לגמרי. לפי שעה לפחות. ההורים מודאגים מתקשים למשרד החוץ שלנו – אתם חייבים להציל אותם. בדיוק לשם כך הקמנו מדינה חופשית ודמוקרטית. פתאום גשם באמצע הקיץ ואיזה גשם.

ומנותקי קשר.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, הביטוי "מנותקי קשר" הולך מצוין גם עם אירועי השבוע. החזאים ידעו שצפוי שיטפון: זה מאז שסמוטריץ' רצה להרוס את העיירה חווארה, מאז שמאות פורעים ביצעו פוגרום בתורמוס עיא, מאז ההפגנות העצומות בקפלן, המים רק הלכו וגאו. תחילה נותק הגשר הצר בין רחוב עזה לבין הבית הלבן, אחר כך הרוביקון החרב בין ישראל לסעודיה התמלא באבנים ובוץ ואין מעבר. הברית המשותפת עם ידידתנו הגדולה כפי שנהוג לקרוא לה בחנופה מתבקשת, הלכה והתרחקה מאחורי מסך הדיבורים של השר שיקלי וחבריו שניסו ללמד את הצד השני כללי התנהגות ותקשורת.

אלא שאז, כפי שמתברר יותר מאשר מפעם לפעם, הקווים פשוט לא עבדו. לא מאתיים ושישים ישראלים הם מנותקי קשר אלא כמה עשרות השרים בממשלה, חברי הכנסת ומקהלת השופרות שממשיכה לנזוף באמריקאים שלא יודעים מהחיים שלהם. האמריקאים האלה, שהעניקו לנו עד היום את הסיוע הכספי הגבוה ביותר מכל מדינות העולם, הבינו שיש להם עניין עם מנותקי קשר, ולכן העלו את תומאס פרידמן על גבעה כדי שיאותת לנו, דיר בלק, הוא כתב, אתם מסתכנים, תחזרו למסלול.

התגובה שלנו הסתכמה ב – למה מי אתה שתגיד לנו?! וכך אנחנו, מנותקי הקשר, ממתינים לאיזה מושיע מרחוב עזה או שר תורן שיעלה וייכנס בהם, האמריקאים האלה, שמתערבים במשחק דקה לפני שלה-פמיליה מנצחת במשחק.

בסוף השבוע הזה עולה תחינה מארצות הברית – מנותקי הקשר תקשיבו. אלא שכאן לא מסוגלים להקשיב. יש לנו עניינים דחופים יותר. ואתה חושב – חבל לבזבז זמן על הטייסים שמסרבים לטוס. ממילא עוד מעט לא יהיו חלקי חילוף למטוסים והבעיה תיפתר מאליה.