וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, המשחק היחידי שנותר כרגע על השולחן הוא החידון המותח "מי יערוק". מי החפרפרת שממתינה במחילה שלה, ששמה עצמה כמתה, ורק רעד קליל בשפמה מסגיר את הפחד וההתרגשות שלה, כשהיא מחכה שעמית סגל יעמוד ליד מפת הגושים וימלמל סיבוב בחירות נוסף וצו השעה, ואז היא תכרסם את שארית העמדת הפנים שלה ותעבור לצד השני.
פעם המשחק הזה היה תמים עד כדי מבוכה. מפלגת העבודה ומרצ שיחקו עם אורלי לוי אבקסיס את המשחק "פרה עיוורת" שבה הפרה לא היתה עיוורת אלא המשתתפים האחרים. איזה תמימות מתוקה. אחר כך קם הזן החדש של העורקים, אלה שטוענים שלא הם שערקו – זאת המפלגה שערקה מהם. וכך הם עברו מבלי למצמץ לצד השני והמתינו שם לתשלום שייגבה אחרי הבחירות הבאות. תשאלו את שיקלי וסילמן. זה לא הם. זאת המפלגה.
השאלה כעת היא מי יהיה העריק הבא. זה נהיה מסובך כי שחקני הפרה העיוורת כבר מבינים את המשחק, וגם המפלגות משתדלות להבין. לכן, התשלום לעריקים מהסיבוב הקודם הוא הערבות היחידה ליצירת אמון עם העורקים מהדור החדש. הגברת לוי אבקסיס קיבלה תשלום נאה עם נהג צמוד ומיניסטריון מדומה, וכעת השאלה היא מה עושים עם שיקלי וסילמן? הם יהיו השלט שתלוי מעל לשכת העורקים דור 2022 וכפי שהדברים נראים עכשיו רק עריקה תושיע, ולכן לשכת הגיוס עובדת שעות נוספות.
המצב הזה מעמיד את הליכוד בסוף השבוע הזה במצב בלתי אפשרי: להבטיח מקום לנציג יוצאי אתיופיה, ולא, שני מנדטים יכולים להיעלם, או לשלם לעריקי העבר שאף אחד לא באמת צריך, והם מחכים לפדיון הצ'קים. אם הם לא יקבלו, מה ישכנע את העריקים הממתינם בתור שזה מה שצפוי גם להם? צעד אמיץ אחד והמשפט מבוטל. או שלא.
כי זה מה שיפה בבחירות: סיפורי המשנה, מראית העין והשחיתות. כמו כל רומן מצליח. איזה מתח! אנחנו כבר מתגעגעים לסיבוב השישי. צוחק מי שצוחק אחרון. ורוב הזמן הוא צוחק.
התמונה: רוטרס, ללא ציון שם הצלם. לקוחה מטור הדעות ב YNET 11.4.22