מפעם לפעם אנחנו מגיעים לרגע הבלתי נמנע: זה קורה אחרי כל פשלה מטורפת, מלחמה שהתפקששה, גשר המכביה, אסון מירון, משפחה שלמה שנהרגה בטעות, ועדת חקירה. לרגע הזה קוראים – משחק ההאשמות. האמת שהפעם זה די משונה, הרי ניצחנו בבחירות ואנחנו מתכוונים לממש. על אמת. בדם ואש. תשאלו את תושבי חווארה ואת החיילים הגיבורים שרקדו עם קומנדו הגבעות. אנחנו נמנה את מי שאנחנו רוצים! נפרק את הבג"צ ואת הייעוץ המשפטי, אירופה, אמריקה, אותנו לא מעניין ביידן שגנב את הבחירות מטראמפ המלך. או גנץ הדפוק הזה או יאיר לפיד. הבוגד. אשכרה.

הרגע שלנו הגיע כאילו לא היינו שם מאז 1977, אבל בדרך למדנו את הדבר שהכי חשוב לדעת: להאשים את כל העולם. כוחנו בהכחשותינו ובעיקר בהאשמותינו. זה אותם בוגדים של אז: שלום עכשיו, הבג"צ, התקשורת, השמאלנים, הקיבוצים שלקחו את הכל, והלשעברים שנלחמים על מקום טוב מול הבמה אחרי שהפסידו בבחירות, אלא מה.

כן – השבוע הגענו לשלב ההאשמות. אחרי שכל הנגידים התחלקו לנו על הגב, וכל הכלכלנים עברו מחלון אחד לשני כמו ציפורים שנעלמו, והמהנדסים והמהנדסות ואיגוד הרופאים והרופאות למה מה? בקורונה הם לא עבדו? ועכשיו פתאום הם לא יעבדו? בגלל הדמוקרטיה? הצחקתם אותנו.

עד שהגיעו הטייסים. הטובים עלאק. על כנפי הכסף רכובים, טסו במטוסים יד ראשונה שיגידו תודה, לא מנוע אחד, שניים נתנו להם. אנחנו לא סופרים אותם. אנחנו בזים להם וכשהסעיף משתחרר לנו אנחנו בכלל שולחים אותם לאלף עזאזל. הם לא יטוסו?!, למה מי הם?! כל מה שרע מתמצה בהם: הקיבוצים, האשכנזים, מפוצצים מכישרון, תמיד נקיים, עם הסרבלים המגוהצים האלה, אבירי הרוח בעבים עם המשקפיים שלא מזהים את הבן-אדם. זה עליהם הפעם. מוּגְלָה, זה מה שהם. תשאלו את ברדוגו.

עכשיו הטייסים בוכים שאם נעשה את הרפורמה המבורכת שלנו הם ייאסרו בכל פעם שבה ינחתו באיזה מקום בעולם. לא נורא: לא רציתם לטוס לאיראן אז אל תטוסו בכלל. את דרעי וסמוטריץ' אף אחד לא יעצור וישלח לבית הדין בהאג, ובביבי אף אחד לא יעז לגעת כי הוא המלך. ראיתם את זה? ככה, באמצע הבלגן קם ונסע עם הגברת לרומא לסוף שבוע, לשער טיטוס. לסגור מעגל.

ולפני ה "שבת שלום" גילוי נאות אחד: לי ולבני משפחתי הקרובים יש יחד 65 שנה של טיסה מבצעית. וכן – אני לא רוצה שאף אחד מהם ייפגע. בשום חזית.

ועכשיו שבת שלום.

 

בתמונה: המוגלה נשפכת מכנף מטוס חיל האוויר. מיד רואים.