מפעם לפעם מגיע זמן לחשבון נפש קטן. לא התחבטות באורך מלא, זאת הרי רק המחצית. יורדים לחדרי ההלבשה, מתרחצים עד שייגמרו המים החמים כדי לשטוף את כל הזוהמה שדבקה בנפש ובגוף בחודשים הארוכים האלה. לתת לפחד להיעלם. לישון כמה ימים.

לחשוב.

חשבון הנפש די פשוט: בצד ימין של המגרש עמדו בעיניים בורקות כל שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם, ראשי הממשלה בעבר, הנשיא העשירי, מאות אלופים ותתי אלופים (האמת – לא ידענו שיש כל כך הרבה), רמטכ"לים ראשי שב"כ, מוסד, וצעקו "אל תעשו את זה! אתם הורסים את בטחון המדינה!" מנהלי חברות ההיי טק, מנהלי הבנקים. נגיד בנק ישראל והנגידים לדורותיהם. רוב אנשי המערכת הרפואית. נשיא ארצות הברית. (ואולי צריך לומר הנשיא בפועל על אפו וחמתו של הליכוד), שגרירי ארצות הברית בישראל בעבר. שרי הגנה. ראשי הממשלה שלא מזמינים יותר את ראש הממשלה שלנו אפילו להלוויות, חלקם מהארצות שיום אחד, אולי גם לנו, הם לא יתנו להיכנס.

"מהנעשה בשטחים", אתם יודעים.

תומאס פרידמן. סבתות נגד הרפורמה ונגד הכיבוש. חתני פרס נובל. נכי צה"ל. משפחות שכולות. אחים לנשק ואחיות להט"ביות. ראשי הערים. כיתה יב'-1 מעפולה. רופאי הנפש. הטייסים שמירי רגב רוצה להכניס לבית הסוהר. כל אלה שמאז ינואר שאגו ד-מו-קרט-יה! ו "אתם הורסים את מדינת ישראל- בכלכלה, בביטחון, בחינוך, ביכולת השרידות! "

עם כל הסגל הזה ומאות אלפי אוהדים ביציעים בכל שבוע, הם הפסידו.

ממול עמדו 64 חברי כנסת, עמית סגל (שם כללי), מזכיר הסתדרות, חמנאי. ארדואן. אורבן. חיזבללה. נוער הגבעות. ההורים של נוער הגבעות. גיבורי תורתם אומנותם והכנסתם. ממשלת פולין. כל אלה שממתינים למינוי כדירקטורים, וכחברים קבועים בפאנל.

הדרך נפרצה. מתברר שכל יושבי מחלקת העסקים שלכדו את הטייס והם צוללים בשירה ריקודים וסלפי לתוך מגדלי עזריאלי כדי להרוג את כל יושבי מחלקת התיירים, לא באמת מבינים ששתי המחלקות נמצאות באותו מטוס.

אז מה עכשיו? יוצאים לעוד מקלחת של המכט"זיות במוצאי שבת? אוספים כסף לעוד מודעה אחת ענקית בעיתון של המשוכנעים או שנסתפק בעמודים הראשונים השחורים של כל העיתונים מאמצע השבוע. מה שברור הוא שדבר טוב אחד כן קרה – עולים למחצית השנייה ונראה מה יהיה. עדיף להפסיד כמו גדולים מאשר להמשיך ולהיות בני ערובה של סמוטריץ'. זהו. לא מפחדים יותר. יש גם אפשרות להיכנס לקומבינה עם אריה דרעי ובנימין נתניהו. במקרה הזה התוצאה ממילא ידועה מראש, בתקווה שבני גנץ עוד זוכר.

התמונה: תמונת הניצחון כפי שצילם הצלם (הנהדר) אוליביה פיטוסי מעיתון הארץ