"באמשְכֶם", אמר טראמפ במסיבת העיתונאים המוזהבת, "עכשיו אתם מבינים שאין לי מושג למה אני בבית הלבן ושבכלל לא התכוונתי ושאתם ממש, אבל ממש, לא מעניינים אותי?! אתם והיהודים, זה אותו דבר. תעשו מה בראש שלכם, ויאללה, הביתה".
אז מה עושים עכשיו?! מאז ששת הימים, למעט בעת ההסכמים הגדולים עם מצרים ירדן והרשות הפלסטינית, עסקנו רק בבלימה ודחייה כי המטרה הייתה לספח מעשית את הגדה המערבית מבלי להכריז על כך לעולם. שלטון צבאי טוב מכל אפרטהייד. ככה טוב לנו. להחליט?! עכשיו?! למה עכשיו?!
האמת היא שבציר יריב לוין-סמוטריץ' מתכוננים לרגע הזה כבר תקופה ארוכה. התפריט הוא – סיפוח השטחים, אי הענקת אזרחות מלאה למסופחים, ראה סיפוחים קודמים כמו בירושלים ששם 330,000 אישה ואיש חיים ללא אזרחות, ועכשיו יהיו עוד שניים וחצי מיליון. בלועזית מדוברת זה אפרטהייד. ראש הממשלה עדיין מהסס.
מה חושבים בימין אני מבין, שם המשחק כעת הוא כאוס מוחלט, אבל מה שמעניין אותי הוא מה רוצה יאיר לפיד? הרי עכשיו אפשר לעשות מה שרוצים – אז מה אתה רוצה לעשות? הולכים על סיפוח מלא? הולכים על אזרחות מלאה? יש משהו אחד שאתה יכול לומר?
ויצחק הרצוג: מה עושים? מכנסים את הלשכה? את המרכז? את החבר'ה? את סיעתנו בהסתדרות? כורתים ברית עם ח"כ כבל? עם יחימוביץ? מה אתה אומר בוז'י?
במצב ללא מוצא כפי שמסתמן יש רק פתון אחד: הקמת ממשלת אחדות לאומית. זה נשק יום הדין שמתמיד הוכיח עצמו כמכשיר האולטימטיבי למניעת ננחלטות. רק ממשלת אחדות לאומית יכולה :
לא להחליט.
לא לספח.
להגביל את ההתנחלויות ולהאשים את שוברים שתיקה.
להשאיר את יאיר לפיד בחוץ.
להתכונן למלחמה הבאה בְּ – ולמסמס את החקירות.
למנוע את הדחת הרצוג מראשות המפלגה.
ולחשוב שבוז'י יהיה המרוויח הגדול מהסיבוב הזה.