מפעם לפעם ובעיקר בחודשי המאבק האלה, זולגת ממסדרונות הכנסת והמחשבים של מהנדסי התודעה מילה אחת שמשתלטת על הדיון. כל פעם זאת מילה אחרת, השבוע זאת היתה הסבירות.

בואו ניזכר: במילוני העברית 'סבירות' פירושה – מתקבל על הדעת. פעם, בימי שפוט השופטים הם יכלו לבטל חוק של הכנסת או החלטה של הממשלה, בנימוק שזה לא סביר. זה אולי מתקבל על דעתכם למנות סוס לשר בממשלה אבל לא כל מה שקורה אצל שייקספיר מתקבל על הדעת גם בחיינו. ואז אתה מתבונן סביב ומבין שזה כבר כאן: הסבירות הישנה נפחה את נשמתה. סביר שפקידים יקבלו מתנות ויעדיפו את הנותן שהרי מתנות זה מותר, שמפניות, סיגרים, נופש, פינוקים, אם זה מתקבל על הדעת שזה מותר שם למעלה, אז זה סביר שכך יקרה גם למטה, בתחבורה, בנמלים, ברשיונות הבנייה והמונופולים.

סביר שמתנחלים ייכנסו לכפרים ישרפו וינתצו, שהרי לא סביר שאחרי מעשי רצח הם לא יעשו את זה. מה? הם ימתינו לתגובה סבירה של איזה מפקד שכל ראש סביר יודע שהוא בוגד ורשע? משום כך סביר שהצבא לא יפריע להם. כי אם מישהו חשב שזה סביר שלמערכת הביטחון יהיו שני ראשים – שר הביטחון וסגנו, חייב היה לדעת שסביר לגמרי שיום אחד המליציות של זה יילחמו במליציות של הצד השני, וסביר מאד שלאחד הצדדים יקראו כוח וגנר ודי סביר שהצד השני ייכנע. בהחלט סביר שראשי המערכת, שעדיין חיים בעידן המיושן שבו יש היררכיה סבירה של כוח, יאמרו שזה לא בסדר ולא סביר. אבל בינינו – זה לגמרי סביר כי אם זה סביר שהשר לביטחון לאומי הממונה על אכיפת החוק יאמר למי שעובר על החוק – תמשיך חביבי, תן גז, אני נותן לך גב, אז הכל סביר, כשם שמינוי של אותו אדם ששר לביטחון לאומי נראה פעם לא סביר והיום הוא מולך בכל הערוצים ופורץ דרכים לסבירות החדשה.

סביר לגמרי שבחגים בתי הספר ייצאו לחופשה של שבועיים וסביר מאד שחלק מההורים יאבדו את העשתונות שלא לדבר על הילדים שבסבירות גבוהה עדיין סוחבים את טראומת הקורונה שיש סבירות שהיא עוד תחזור.

סביר להניח שלא יהיו יותר בחירות כי מי צריך אותן, ובאותה מידה של סבירות ניתן להניח שגם אם הבחירות יתקיימו מירב מיכאלי תרוץ בראשות מפלגת העבודה למרות שדי סביר שהיא תיעלם. זה מה שיפה בסבירות שהיא צופה פני עתיד כשהיא נסמכת על כך שגם הדברים הכי לא סבירים כבר קורים – אז למה לנו כל הדיון הזה במידת הסבירות? רק כדי שוב לראות את רוטמן? לא סביר.