מפעם לפעם זה מתפרץ. האדמה רועדת, התנועה נעצרת, בתוך דקות מתחיל השידור הישיר, הבעיות האמתיות שמבעבעות מתחת לפני השטח מתפרצות לרחוב בְּלַבּה בוערת של תסכול וכאב. כמה פעמים אפשר לחצות את שדה המוקשים עם עיניים קשורות, ולצפות ששום מוקש לא יתפוצץ? הזמן הזה הולך ומתקצר.

 

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, ההתפרצות המסוימת קורית כבדרך אגב, בקלות דעת ורשלנות מרגיזה של אלה שהחוק נתן בידיהם נשק וכוח, כדי לשמור על החלום הבלתי אפשרי שהגשמתו התחילה לפני שבעים ואחת שנה. יהודים שנחלצו בעור שיניהם מהשביל המוביל למקלחות באושוויץ, נפגשו כאן לראשונה עם אלה שהגיעו על מרבד קסמים או אלה שחצו את המדבר ברגל ופניהם אל ציון. כאן ביקשו לאחד את כולם תחת זהות פוליטית חדשה, ישראל שמה, עם דגל אחד, ושפה אחת, והמנון ומטבע, ומערכת חינוך, וצבא, והבטחה חגיגית שבמדינה החדשה יישמר שוויון מלא לכל אדם ללא הבדלי דת גזע מין ולאום, וכולם חתמו על המגילה ויצאו לדרך. די בהתחלה התברר שזה בלתי אפשרי, אשכנזי לא יתחתן פתאום עם ספרדייה, האתוס של הצבר החדש לא משפיע כהוא זה על החרדי הישן, דמו של ערבי מכפר קאסם לא יהיה שווה ערך לדמו של יהודי, ורק אחרי שהפכו שולחן הצליחו יוצאי מדינות ערב לפלס את דרכם אל לב הממסד ולהשיב חלק קטן מחלומותיהם וכבודם. החלום ליצור זהות ישראלית עם שוויון פוליטי ואישי מלא, שנראה לפעמים קרוב ובהישג יד, מתנפץ מול הפערים הכלכליים והחברתיים והפרדה עמוקה בין השבטים והעמים, כשהכל ספוג בדלק של תסכול ויאוש שרק מחכים לגפרור הבא שיצית את האש. בצד אלה קיים העימות הקבוע בין העם הכובש והעם הנכבש, ובא גם חוק הלאום וסתם את הגולל על חזון מגילת העצמאות לשוויון מלא בין כל תושבי המדינה.

 

ולכן, מעת לעת, האש תתלקח, בתקרית בודדת או במרחץ דמים, ואז, ברוח הזמן, ניכנס לתבנית  הקבועה, שידור ישיר של האש ברחובות, לירן אלזסר ילבש את הגופיה האפורה כדי לבצר את עצמו בתמונות האלבום של סוף הדרך הישראלית, והמוני פרשנים יאשימו ויתריעו וימשיכו מיד לשלב הנזיפות וההסתה נגד המוחים. אם חלילה זאת תהיה הפגנה או התפרצות של התושבים הערבים, החולצה האפורה לא תופיע בטייבה או בעיסאוויה, מח"ש יאשר, והקצין הבודק יירדם. אחר כך ימלמלו כמה מילות הסבר, הנושא נתון בבדיקה, וכולם יתפנו להמשך מסע הבחירות הנצחי שלעולם לא עוסק בבעיות המהותיות שמתחת לשטיח, וכך הלאה עד לפעם הבאה.

שבת שלום.