מפעם לפעם, ובעיקר שלושה ימים לפני הבחירות השנתיות מה אפשר עוד לומר? הסקרים היום מדויקים, יודעים עליכם הכל, מצב משפחתי, נטייה מינית, מי החברים שלכם, איפה הייתם ומה עשיתם מה חשבתם ומה עוד תחשבו.  רק מוכרי הקנאביס עוד שולחים הצעות לכולם, בלי פילוח, אולי כי הם יודעים שבמקרה שלהם לא צריך פילוח: כולם בעסק.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, אחרי שקראתי הכל ושמעתי הכל, שלושה ימים לפני – הבנתי. הזהות של שני המחנות המתמודדים ברורה לגמרי: מצד ימין עומד מחנה ה"כן". לכל מפלגה בצד הימני, הניצחון יומר מייד למזומנים מוחשיים מאד: כן לביטול מיידי של משפט נתניהו; כן לכספים בלתי מוגבלים לחרדים; כן להכשרת כל חוות הבודדים, המאחזים, הכבישים הייחודיים, האפרטהייד. כן לסגנון, לשנאת הזרים הרשמית; כן לנרדפות; כן לחיסול בית המשפט העליון, וכן להמשיך ולחגוג בלי כל השטויות האלה של הפרת אמונים. זהו עולם בהיר וצלול עם תמורה אמיתית לניצחון.

ומהו ה"כן" של המחנה השני? כן למשא ומתן לשלום עם הפלסטינים? כן לתחבורה ציבורית בשבת? "כן" לשוויון מלא לחברה הערבית בישראל? קשה אפילו לומר כן לשינוי, לאיחוי הקרעים, ואהבת לרעך כמוך וחיסול משבר הדיור. נו באמת.

נשאר רק ה"לא", וגם הוא מגומגם ומעורפל: לא לשחיתות, ולא לגזענות, ולא להרס מערכת המשפט, ולא לכהנא. הבנתי. ומה כן? כן לשינוי – מה זה? וכן לשתי מדינות – אנחנו לא מסכימים על כך בינינו לבין עצמנו. לא לשנאת אחים. מי בדיוק אח של מי?

לכן הקרב כאן לגמרי לא מאוזן: מחנה ה"כן" מגובש, בוטה, חצוף, תחמני, עם פרסים שכבר מוכנים על המדף. ואיזה פרסים מחכים לשותפים במחנה השני? איזה "כן" יישאג במטה מר"צ? הכיבוש נגמר? ייגמר? או במפלגת העבודה: סוף סוף תהיה תחבורה בשבת? מתווה הכותל בידינו? והערבים, אם יעברו – השנאה תיעלם? השוויון יוכרז?  איך בדיוק מקימים את ממשלת הלא? או שאולי זה יהיה מין "כן" כזה, כאילו, שהרי אין הסכמה על שום "כן". לאף קבוצה במחנה הזה אין אינטרס מובהק שבגללו הם יגידו כן: הם לא צריכים את הג'ובים הממשלה, והם שונאים את השותפים יותר מאשר את הצד השני.

מכאן צא ולמד על מה המאבק ומה הסיכויים: אינטרסים צרים חזקים עם פרסים שיחולקו כבר באותו ערב, מול אפשרות של ניצחון שאולי יהדהד לכמה שעות אבל כשהבוקר יעלה לא ברור על מה בדיוק הם יכולים לומר "כן" אחד המשותף לכולם.

שבת שלום.