מפעם לפעם ההיסטוריה נחלצת מתרדמתה, ושולחת זיכרונות ישנים למרכז ההווה, כדי לבחון את תגובתנו, לראות עד כמה השתנינו, האם באמת טעויות העבר נלמדו, או שאנחנו אזוקים לדרך ואנו נגררים לאורכה מבלי אפשרות לתקן.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, מי שמשחק בכפתורי מכונת הזמן כדי לשנות את ההיסטוריה, הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. בראשית השבוע הוא מינה את שר התחבורה ישראל כ"ץ לשר החוץ, ולא חלפה שעה עד ששר הרכבות העומדות והפקקים שיחרר לאוויר העולם הצהרה מדינית ראשונה במעלה ובה העלה באוב את ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, שפעם אמר שהפולנים ינקו את האנטישמיות מחלב אימם. לא יצאו כמה שעות ומגדל הקלפים של יחסי ישראל פולין ועם שאר המדינות הנאורות נוסח הונגריה הועלו על המוקד, הוועידה שהיתה צריכה להיערך בירושלים בוטלה, ובכל היה אשם יצחק שמיר, יהודי עקשן ואדם ישר באופן כללי, שהלך לעולמו לפני שבע שנים. כל זה קרה כשראש הממשלה ביטל עצמו מכל מלאכה אחרת, כולל פגישה עם נשיא רוסיה, והכל כדי להבטיח שאיתמר בן גביר ומיכאל בן ארי ממשיכי דרכה של התנועה הגזענית של כהנא ייבחרו לכנסת ואף ישבו בממשלתו הבאה. ושוב עלה שמו של יצחק שמיר: כשכהנא נבחר לכנסת, שמיר היה ראש הממשלה ואמר שכהנא הוא דמות מסוכנת והוסיף שהתופעה המסוכנת הזאת תחלוף מאליה משום שהציבור והכנסת לא יתמכו בו. שמיר צדק רק באופן חלקי: כהנא אכן היה אדם מסוכן, אבל היום ממשיכו של שמיר, ראש ממשלה נתניהו, לא רק שאינו דוחה את יורשי כהנא אלא מבטיח להם תפקידי שרים וכניסה בדרך המלך לתוך הרשות המחוקקת והרשות המבצעת של מדינת ישראל. בשעתו, כשמאיר כהנא היה נואם בכנסת, כל חברי הבית, מימין ומשמאל, היו עוזבים את אולם המליאה. השבוע המהלך שהוביל ראש הממשלה התקבל בדממה דקה, ואפילו שר החוץ והתחבורה שמר על השתיקה. בעוד חודשיים, כשבנצי גובשטיין ואיתמר בן גביר יושבעו לכנסת ולממשלה, ראש הממשלה יקום לחבק אותם. יומיים אחר כך הם ישלמו על הכבוד כשירימו יד כדי למנוע את העמדתו לדין של נתניהו. גם ישראל כ"ץ ירים את ידו בעד, אבל אותו ההיסטוריה לא תזכור: היא תתרכז בתפקיד ההיסטורי של בנימין נתניהו בהכשרת הגזענות מבית, וקעקוע החומה שנבנתה בדי עמל כדי להגן על הציונות ממבקשי רעתה.

שבת שלום.

בתמונה: כרזה של תנועת כהנא חי, 1992, כשבנו של הרב כהנא רץ לכנסת אחרי רצח אביו. הרב מאיר כהנא נרצח בניו יורק בנובמבר 1990 בידי מתנקש איש אל-קעידה.