קשה לומר השבוע מפעם לפעם.
זה לא ענן חולף, לא גשם פתאומי שהרטיב את הכביסה שתתיבש מחר, לא אוטובוס ריק שחלף בתחנה ולא אסף אותך וגרם לך לחכות לאוטובוס הבא. לצונאמי הזה אין שם אבל הוא תוצאה של אינספור רעידות אדמה קטנות שהרימו את הגל הענק שמתנשא כעת מעל תל אביב שעומדת כעת מולו ואומרת – היה נחמד עד עכשיו, זהו, היה.

לכל תתי הגל יש שם ומכנה משותף אחד: הנקמה. והשינאה כדולה לכל שמציתה את הנקמה.

אלה ימי נקם ושילם על הכל: על עלבון ההורים, הקינאה בשכנים, חדרי החקירות המבישים, אימת המאסר, נחל האסי, ילדי תימן, חדר האוכל בקיבוץ, בחינות הבגרות, תאגיד השידור, ועדות הקבלה, רכבות שמגיעות בזמן, הסיזון, כשרות מחופפת, בתי קברות עם ארבעה כיווני אוויר, קול המוזיקה, אהרון ברק, זכויות האדם, בית המשפט העליון,
הערבים,
הערבים,
הערבים,
הנינוחים שבדיוק שבו משליחות של כמה שנים, אנשים שעוברים מכרזים, קוראי הארץ, גולדה מאיר, הפועל תל אביב, הפקקים, מצעד הגאווה, כיסאות כתר פלסטיק, הצחוק על מנשקי המזוזות, לה-פמיליה, מדליקי המשואות, גדולי האומה, שמות הרחובות, הפלמ"ח, הטובים לטיס, הרפורמים, שונאי הבבא-סאלי, אלה שנוסעים לאט ודווקא, ערוץ אחת, שנת שבתון, אנשים בלי חובות, היחידה, VIP, בריכת השחייה הפרטית, חוק הגיוס, איכות הסביבה, שונאי טראמפ, נשיא המדינה, רובי ריבלין,דוד גרוסמן, רצח רבין, הערים המעורבות, הדו קיום, השפה הערבית, קופת חולים, דרכונים כפולים, רשות המיסים, 8200, הפסיכומטרי, תנאי הסף, השי לחג, ההורים, תקציב המדינה, האין גירעון, הצפיפות בכיתות, האנגלית,
הפערים,
הפערים,
הפערים
השואה, החוצפה לקחת את שלטון, נקמה על העבר אך גם על העתיד, ההפגנות, האג, האפרטהייד, המבטים האלה, נציבות שירות המדינה, טוהר הנשק הסלקטיבי, מירב מיכאלי, מהנדס העיר, פרס ישראל.
ישראל.
המדינה.

זאת נקמה בוערת, מתוקה, משכרת. לכרות את האף כדי להרגיז את הפרצוף. ומה אחרי? לא חשוב. מי שיתנגד יחטוף כדור. ברוכים הבאים להצגת הנוקמים, ושתדברו יפה!! אנחנו רושמים הכל.