מפעם לפעם, ובעיקר ביום שישי, אני חושב על יום שישי השחור. עבורי יום שישי היה תמיד יום של אור: אולי לא שטוף שמש כחמנייה צהובה, אך בהחלט תכול כשמי החורף הצלולים, יום צ'ופר של טיולים ומפגש עם חברים, טבול באדום של שקיעה לקראת שבת המלכה. והנה, תוך כמה שבועות בלבד, יום שישי שינה את צבעו והוא שחור לגמרי, כאפלת הלילה שאחרי חג ההודייה האמריקני, והשחר הקפוא לפני פתיחת חנויות החשמל לגדודי הקונים שיסתערו מסתערים פנימה. החברה הצרכנית ניצחה, וכך גם אצלנו יום השישי הזה, ובעצם השבוע כולו, היו לטקס תפילה המוני לצריכה מיותרת, לזהות אחת גלובאלית, ואם אתם שומעים אותי עכשיו, כשהחמה מסתלקת מראש האילנות, אתם עדיין יכולים לקנות עוד משהו, תראו, השבת שלכם תהיה אחרת לגמרי.
וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, יום שישי השחור מוביל אותי למונחים אמריקאים אחרים שיובאו לכאן מבלי ששמנו לב. ראש הממשלה זעק השבוע ללא הפסק "חיקרו את החוקרים" משפט שהוא העתיק מבלי למצמץ מידידו דונאלד טראמפ שכבר לפני שלוש שנים הדהד את המשפט הזה ללא הפסק, מול החוקרים שעורמים בפניו עובדות מביכות, עדי מדינה, ודיוני הדחה. לחקור את החוקרים הוא עוד צעד בדרך חדשה שבה הכוח של העומד בראש בלתי מוגבל. קודם צריך לחקור את החוקרים, את אנשי 433 ואת היועץ המשפטי – כלומר לבטל את המערכת, אחר כך לשרוף שוב את אברמוביץ' וכך במחי ימים אחדים של צעקות וטפטוף בלתי פוסק, אין עוד אמון באיש, Black Wednesday, Thursday and Friday – כל השבוע לך.
ובכל אופן בשבוע החולף היתה נקודת אור זוהרת אחת – ההופעה של השחקן הבריטי סשה ברון כהן, קומיקאי מטורף שהסיר את האיפור, ובאירוע של הארגון היהודי "הליגה נגד השמצה" תיאר את מה שבוקע כעת אל מעל לפני השטח. "הדמוקרטיה, שתלויה בקיומן של אמיתות משותפות, נמצאת בסכנה", הוא אמר, "פשעי שנאה גוברים, רוצחים תוקפים בני מיעוטים דתיים ואתניים, והשנאה והאלימות משגשגים בזכות כמה חברות, שמהוות יחד את מכונת התעמולה הגדולה בהיסטוריה". ובדבריו התכוון למרק צוקרברג מייסד הפייסבוק, אך גם לשליטים שיודעים לנצל את הפלא החדש, כדי לעודד את השנאה, וליצור את תגובת השרשרת שתפרק את החישוקים הישנים שאיחדו את החברה ויותירו רק אותם ככוח יחידי ובלתי מאוזן. בקומדיות שלו, סשה ברון ניסה לומר שהקרקע מוכנה לזרעי הפרא הללו, איש לא הקשיב אז, וגם היום הוא נותר קול יחיד. כל השאר עסוקים בחזרות לפסטיגל.
שבת שלום.