מפעם לפעם – שוב יום ירושלים. אני מרגיש צורך לחלוק איתכם את מחשבותיי סביב היום הזה. כל חיי הייתי ירושלמי מבחירה, ואני מתגורר לא רחוק מלועו של הר הגעש הקדוש עם הכותל ואל אקצה במרכזו. גפרור אחד וכל העסק בוער.

אף פעם לא יצאתי עם דגל לראש חוצות כדי לצעוד דרך הרובע המוסלמי, ולא תקעתי אצבע בעיניהם של שכניי כדי לחזור ולהדגיש את הניצחון המזהיר, את הכיבוש, את הבדלי המעמדות, את נצחונו של אלוהי ישראל על אלוהי האיסלאם. אני שחקן משנה בעלילות חיי שנקבעים על ידי מבקשי הנקם.

בניגוד לאלה שממאנים לראות, אני מבין שאני חי בעיר הדו לאומית הגדולה בישראל שבה 40 אחוזים מהתושבים הם פלסטינאים לא יהודים ושישים אחוזים הם יהודים. זאת התמונה האמיתית של בירת ישראל בשנת 2024 וזה גם היחס בין יהודים לפלסטינאים בכל רחבי ארץ ישראל. כמו רוב תושבי העיר אני לא מרגיש צורך לשוב ולהדגיש שאני בעל הבית ולרקוד מרוב שמחה. הצער שתושבי העיר חוו עם השנים הכניס בנו מידה מסוימת של צניעות ראויה שהיא בהחלט מתאימה לשנה שבה רהב הניצחונות התעמעם. בעזה קם סלאח א-דין חדש שעושה מאיתנו צחוק כבר שמונה חודשים, ואנחנו, כבר אמרתי, גרים לפתחו של הר הגעש ומרגישים באדמה הרועדת בכל יום ומחפשים תשובה.

הדברים האלה נאמרים כירושלמי: חוסו עלינו, תנו לשני העמים החיים בעיר למצוא דרכים של קיום משותף, הנמיכו את הלהבות. את מרץ הנעורים המתפרץ תוכלו להוביל למקומות שבהם אחזה השנה האש, לחבל הארץ שבו טעמנו את טעם התבוסה הנוראה. זאת נקודת המוצא ולא 1967. קחו את הדגלים, את הנערות והנערים, וצאו למסע מקיבוץ יד מרדכי, לכפר עזה, והמשיכו משם לנחל-עוז ובארי. השפילו את דגליכם בצעדת סליחה ועידוד לאלה שבמשך עשרות בשנים היו הגבול, בולם הזעזועים האנושי בשערי עזה, וננטשו לגורלם בבוקר שמחת תורה. למתעקשים אפשר להציע נתיב צפוני, מעכו למירון, למול שלומי ורכס רמים הבוער או להריסות קרית שמונה מטולה ומנרה. השבועה לירושלים היתה תמיד מופשטת, אבל בשעת מעשה, ברגע המבחן, מה שיצר את הבית הלאומי הפיזי והערכי היו בארי וחניתה.

שבוע הבא חג השבועות, חג מתן תורה, חג הביכורים והקציר שתמיד היה החג של הקיבוצים ועובדי האדמה. אפשר עוד להספיק לרדת עם הדגלים לשדות השלף, להושיט יד, אפשר גם לזמזם את השיר "שיבולי פז" – רב הגודש/ באסמינו בר בשפע/ בא החודש/ עת אלומות בא/ ולזכור שאת השיר מלא החדווה הזה כתב עמירם קופר, ממייסדי ניר עוז. הוא נחטף בשמחת תורה מביתו, והשבוע הגיעה הידיעה המרה על מותו במנהרות החמאס.