מפעם לפעם, ובעיקר בערב חג הפסח, אני נזכר בהסברים המפולפלים של אבי, שלא הסתפק רק במדורה העליזה בחצר שבה שרפנו את שאריות הלחם אלא דיבר גם על החמץ שבלב. במשנה הראשונה בסדר פסחים, הוא אמר, כתוב שכפי שלמציאת החמץ הפיזי אנחנו זקוקים לאור, כך אנו זקוקים לאור שהוא נשמת האדם כדי למצוא את החמץ שבלב. באור הקדושה נקל לבער את הכוחות השליליים: בחודש ניסן אנו מואסים בחושך, ומתמלאים בגאווה על ההשתייכות לאור.

תוצאות הבחירות לכנסת ה 24 העירו בי את הסיפור. הבחירות התקיימו כשהבתים כבר היו צחים למשעי, כלי החג הוצאו מהארונות והתבשילים התקררו על החלון. הכל היה מוכן לביעור החמץ הסמלי, הנר וקומץ הפירורים, כמבוא לביעור החמץ שבלב. אלא שאז הסתבר שהארץ כולה מלאה בחמץ, כזה שאף נר לא יוכל לבער אותו. לפני שבועות אחדים הרים של החמץ שבלב נשפכו למרחב הציבורי על ידי ראש הממשלה כשהכשיר את אנשי הרב כהנא בתרגיל ציני שנועד לבער את ההאשמות נגדו. השבוע התברר שהתרגיל הצליח מעבר למשוער, ועגמומיות החמץ התפשטה גם על פני תומכיו וידידיו בעולם כולו. התברר שיש צורך בביעור מהיר או לפחות מתן הכשר על ידי כלי התקשורת שזה לא חמץ, או לשוב לברירה הידועה לכל בעל מכולת ששם מכסים ביריעות פלסטיק לבן את מדפי הפסטות הקמח והמוצרים הלא כשרים. חרף המאמצים אין די יריעות פלסטיק כדי לכסות על חרפת העבר, ולכן אנו נדרשים לפתרון העממי והוא מכירה מהירה של החמץ לערבי שיהיה מוכן לקנות בשקל את כל החמץ ולהחזיר אותו מיד אחרי החג לממשלת ישראל  מבלי שהשתמש בו. בניגוד לעבר, לערבי של היום יש פתאום תנאים, הוא עם סוג כזה של חמץ לא מוכן להתעסק, והמחירים הישנים של שקל עבור כל החמץ עברו מהעולם. עכשיו זה יעלה מיליארדים, הכשרת הישובים הבלתי רשמיים, השקעות בתשתית, באכיפת החוק, ועוד, וכך מה שהתחיל כתרגיל גאוני של בחירות התנפץ בערב בפסח הזה ונותרנו עם החמץ ובלי אף ערבי שיהיה מוכן לחלץ אותנו מן החרפה.

מסקנה? לפעמים הבחירות הן אותו נר שנועד להאיר את החמץ שבלב. הפעם הן מילאו את התפקיד, ועוד איך. מה עושים מכאן והלאה, ואיזה תרגיל יומצא כאן לכשרות מלאה, לתשובה על כך נצטרך להמתין עד אחרי החג, כדי לשמור, ולו למראית עין, על חג כשר.

שבת שלום וחג פסח כשר ושמח.

 

בתמונה: שריפת החמץ סמוך לבית "החבצלת" בשכונת רחביה בירושלים, לפני כמה שנים.