הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא בֶּן גּוּרְיוֹן, לִשְׂנֹא מַמְטֵרוֹת, אֶת הָאֵיקָלִיפְּטוּסִים,
אֶת שַׂחֲקִי־שַׂחֲקִי עַל חֲלוֹמוֹת.
אֶת יִצְחָק בֶּן צְבִי, אֶת הַאֲמִינִי יוֹם יָבוֹא.
לִמַּדְתֶּם אוֹתִי: "שְׂרוּפֵי הַכִּבְשָׁנִים מַאֲשִׁימִים",
הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת הַמּוֹבִיל הָאַרְצִי וּמִי שֶׁתִּכְנְנוּ מוֹשָׁב וְשָׂדוֹת וּמַיִם —
כְּמוֹ זֶה שֶׁחָפַר בּוֹרוֹת לְעוֹלֵי הָרֶגֶל. וּמַה אַתֶּם חֲפַרְתֶּם? מַה בְּנִיתֶם?
הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת כָּל הַיְּעָרוֹת שֶׁנָּטְעוּ הַכּוֹפְרִים הַצִּיּוֹנִיִּים,
הַיְּעָרוֹת שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים אֲלֵיהֶם לְפִּיקְנִיק,
עֵצִים שֶׁלֹּא אַתֶּם נְטַעְתֶּם. (מתוך "חינוך מחדש" של יוסף עוזר)

יוסף עוזר הוא משורר ותיק, כמעט בן גילי, שגדל במושב ברק בעמק יזרעאל ואחרי מלחמת יום הכיפורים, כמו עוד כמה אנשים שהכרתי בחיל האוויר, חזר בתשובה והיה למנהל חינוכי בחנוך החרדי. שירתו, המוכרת לצערי למעטים, זכתה בהכרה והוא קיבל פרסים כולל, פעמיים, פרס ראש הממשלה לשירה, שנתנה לו שנת התפנות לכתיבה.
יוסף עוזר פרסם בערב שבת האחרונה בעיתון הארץ את הפואמה 'חינוך מחדש' ובה הוא בא חשבון עם חבריו ושכניו, בשורות כואבות ומרות. כל השבוע אני חושב על הפואמה הזאת וכך היה גם כשהגעתי השבוע לשכונת רוממה בירושלים, והימים ימי 'בין הזמנים' שהוא מועד ירושלמי ובני –ברקי שבו תלמידי הישיבות וממשפחותיהם נופשים מחוץ לאוהלה של תורה ומציפים את גן החיות והפארקים וטוב שכך, וגם מגיעים לחוף תל אביב ואף אחד לא מבין מה קרה.
וכך הסתובבתי בשכונה שבה עבדתי (בבניין הטלוויזיה) במשך שנים רבות ועצרתי ליד לוח מודעות וראיתי שעוד מעט סוגרים את 'בין הזמנים' ולכן צריך לקנות כובעים בכל גדלי השוליים, ומשקפי ראייה לבין הזמנים, ובכובעי פוקס לא יצאו לדאצ'ה והם עובדים גם 'בין הזמנים' ויש כובעי קנייטש ב 150 אבל אצל כובעי בלמנט יש כובעים אירופאיים ב 320 ₪ והיום ייצא אוטובוס בכל שעה עגולה למערת המכפלה ולחברון, אבל מי שרוצה לנסוע למירון ייצאו אוטובוסים נפרדים לנשים ולגברים.
היה משהו מאד נורמלי בלוח המודעות הזה, בחופשה נוסעים לחברון לקברי האבות, וקונים כובעים חגיגיים לראת החגים, וזה היה עוד רסיס תמונה של חיים אחרים, עגלה עמוסה בכל כובדם של החיים וההישרדות.
אחר כך שוב ושוב עלו בי השורות של יוסף עוזר.
הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת הַכֻּתְנָה שֶׁקָּטַפְתִּי בְּגִיל 8 בַּמּוֹשָׁב
וַעֲדַיִן מְדַגְדֶּגֶת אֶת אֶצְבְּעוֹתַי
הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת הָאֶפְרוֹחִים שֶׁגִּדַּלְתִּי
הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת הַשִּׁיבֶּר שֶׁפָּתַחְתִּי
וְאֶת הַקֶּשֶׁת שֶׁהָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת בְּכָל אַרְמוֹן טִפּוֹת הַמַּיִם
וְהִסְתַּכַּלְתִּי בַּקֶּשֶׁת, וְלֹא צָמְחוּ לִי תְּבַלּוּלִים עַל הָעֵינַיִם.

הִסְכַּמְתִּי לְקַבֵּל צֶ'קִים מְזֻיָּפִים מֵהָרַב, מֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה —
הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת כָּל מַה שֶׁרְמַזְתֶּם בַּסֵּתֶר וּבְגָלוּי
הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת הַחֻלְצוֹת שֶׁאֵינָן לְבָנוֹת
הִסְכַּמְתִּי לִשְׂנֹא אֶת הַגִּיטָרָה
רָאִיתִי בָּכֶם מוֹדֶל.
מַה לִמַּדְתֶּם אוֹתִי לֶאֱהֹב?

ויסלח לי יוסף עוזר על שהבאתי כאן רק שני קטעים מהפואמה, אלא שמטרתי היתה להאיר את הפואמה ה החשובה הזאת גם למי שלא נתקלים בטקסטים כאלה בכל יום. ואת הפואמה במלואה תוכלו למצוא ב https://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.6334205
שווה את תנועת האצבע הקלה והקריאה במשך כמה רגעים. זה לא ירפה מכם.