מפעם לפעם, ובעיקר עם התארכותה של המלחמה, השאלה הזועמת שנשמעת בכל מקום היא – מה יקרה ביום שאחרי? עם סימני שאלה שונים. מצד אחד השאלה נשמעת כמו הזיה ורודה שצומחת מעמק הבכא האפל שבו אנחנו צועדים: ביום שאחרי יהיה כאן ראש ממשלה אחר, וממשלה אחרת, וכולנו נהיה אחים לנשק ולכאב, ויחד נחדש את הציונות הטהורה, נקיית הכפיים, רודפת השלום והצנועה, החסכנית, המקובלת בעולם, שמים פתוחים, סעודיה, צמיחה, פריחה, דור העתיד – מה שתרצו. בכל אופן, אחרי אסון זוועתי כזה. רק ריסטרט.
מן העבר השני ריסטרט שפירושו גם קץ ממשלה הזאת והעומד בראשה לא מתקבל על הדעת, והם נלחמים בכל החזיתות ומטפחים את ההכרה שכל עוד התותחים רועמים, חיילינו נהרגים, טייסינו טסים – לא מדברים על היום שאחרי. מתי כן? בעוד שנה, אולי יותר, תלוי איזה ניר דבורי אתם שואלים. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, הדיון בשאלת היום שאחרי הוא אחיזת עיניים משום שבשבוע החולף התשובה הוכרעה עם אישור התקציב. חלוקת העוגה המידלדלת היא שקובעת איך ייראה היום שאחרי: אנחנו כבר יודעים מהי הרוח שתקבע את הפוליטיקה, את מקומות העבודה, מצב החברות, המסים, מי יישפל ומי ירום. תהיה עלייה עצומה בהוצאות הביטחון, שירות מילואים בלי סוף לחלק מהאוכלוסיה והמשך הנופש בישיבות לחלק אחר. נותרו חמישה וחצי מיליארד שקלים בכספים הקואליציונים, כסף פוליטי שעונה על צרכיו של הבייס המפורסם שאם אתה לא חלק ממנו גם פירורים לא תקבל. ההשקעות בחברה הערבית יקוצצו בחמישה עשר אחוזים, אבל רק אחד מעשרת המשרדים המיותרים ייסגר. איתמר בן גביר מקבל תוספת של שניים וחצי מיליארד שקלים והקופה הקטנה של סמוטריץ ונוער הגבעות לא תיפגע באמת. יש קיצוץ ענק בתקציב החינוך הממלכתי אבל הגדלה לחינוך החרדי. יהיה די כסף לעמותות שמסיעות להשתמט, החרדים לא ילכו לצבא אבל יקבלו קיצבאות. ההפגנות בקפלן יחזרו, והטקס עם אשת ראש הממשלה ייערך בהר הרצל בבימויה של מירי רגב. המציאות תושלם בוועדת החוקה של רוטמן, בוועדה לבחירת שופטים, בעוד נאום של גנץ, ובחירתו מחדש של דונאלד טראמפ.
ברוכים הבאים ליום שאחרי שהוא בדיוק כמו היום שלפני. ומה תאמרו למשפחות הנופלים, החטופים, הפצועים, הפליטים? סה-לה-וי. אלה החיים. אתם מוזמנים לאולפן לשיחה מרגשת, עם פסנתרים ברקע ודמעות. אנחנו מכורים לזה.
שבת שלום.
בתמונה: כסף לשירותים חיוניים כבר יש.קרדיט לא ידוע.
