ביום שבו התחיל להסתמן שֶהַצֵל הוא שיחליף את גדי אייזנקוט, ואפילו שרון גל יצא מהמאורה, כיביתי את הטלוויזיה וסתם חלמתי מול החלון הגדול בסלון דירתי, זה הפונה מזרחה אל המדבר ובו נעים שברי העננים אל הרי מואב, ראיתי שיש התקהלות קטנה מול הבית ממול, ויש שם גם שתי מודעות אֵבֶל עם רשימות צפופות, ואנשים שהתחבקו, ומכוניות שפרקו אנשים לקראת ארבע וחצי, שזאת שעת התפילה, אז ירדתי בעצמי למטה וגיליתי שבבית מולי יושבים כעת שבעה על חיה שמחה, על ציונה, על תהילה ועל מאירה, ארבע הילדות שנרצחו לפני שלושה ימים, וגם על האם, שרה חווה, הרוצחת, והכל התנהל במין שקט, רחוק כל כך, ואיש אחד הציע אולי תיכנס לתפילה ואני ויתרתי וחזרתי הביתה ואז קראתי שבעכו אישה רצחה את בנה בן החמש וקפצה מהקומה השישית אל מותה, ושמעתי קצת מוסיקה וחשבתי על הנשים האלה, שהן בנות של אף אחד.