בדיוק כשאדלשטיין התפטר, וכשהודיעו שהנסיך צ'ארלס נדבק בקורונה, (מעל שבעים, כמוני, ועדיין נסיך שעתידו לפניו) עברתי ברחוב הראשי של שכונת תלפיות, ליד 'מגדלי הים התיכון' שבו גרים אנשים מבוגרים מהקהילה שנעולים כעת מאחורי שערי הפלדה המסוגננים. מן הצד הפתוח של הגדר, על המדרכה, עמד המדריך ששמו דורון, ומעבר לשערים הנעולים הצטופפה כל הקהילה ברחבת הכניסה, וכך הוא העביר להם שיעור התעמלות באוויר הצח, לטובת הריאות הזקנות, ולטובת התחושה שהם עדיין חיים ויש להם פנים וערך וזיכרון. ולפני שעליתי שוב על האופניים חשבתי שממחר גם אני צריך להישאר מעבר לחומות הפרטיות שלי, ואולי דורון המדריך, עם המבטא הצרפתי המתוק, יבוא לרחוב שלנו ויעביר לנו שיעור, אחת – שתיים – כופף – הרם – ואנחנו נמחא כפיים בסיום ונחזור למחבואינו הסגורים, אולי נשרוד כך עד הקיץ ובלבד שהילדים והנכדים לא יחלו, ויוכלו לצאת לעבודה ולבית הספר ולבנות עולם טוב יותר.
