מפעם לפעם ובעיקר כשמסתבר שהמגיפה שהוכרעה באביב מנצחת בסתיו, דעתי נודדת לימים הראשונים של חודש מארס, כשכל זה התחיל, כשעדיין היינו נתונים בעונה הראשונה של סידרת המתח "המגיפה". בכל ערב ראש הממשלה היה מתיצב בשעה כלשהי בטלוויזיה, ומדריך אותנו לקראת הניצחון: הוא לימד אותנו כיצד להתעטש, איך לרחוץ ידיים ובעיקר הפחיד אותנו עד מוות, אותנו ואת כחול לבן שלבשו את חלוקי הרופאים, עשו לעצמם חרקירי והצטרפו למלחמה.

באותם ימים של ערב הניצחון, למתים עדיין היו שמות: הם היו אבני הדרך של הזיכרון לקראת הניצחון, בכל ערב נפרדו מהם בכמה מלים, לפעמים שלחו כתב להלוויה, כך ידענו שלמלחמה הזאת יש מחיר, ולא בכדי היינו בסגר הדוק: למות היה הרבה יותר מסוכן וקשה. אז, למוות היה עדיין שם, הגברת אילה נוסבוים מבני ברק נפטרה, ובן ציון קופרשטוק בן ה 67 ממאה שערים, והרב בקשי דורון, מרת יהודית מובשוביץ מבני ברק, והגברת דליה אדלסבורג מרמת-גן, שבנה דניאל ספד לה: "היא היתה קולית. חלומה היה לראות את הפירמידות. והיא הגשימה אותו". עיריית בני ברק פירסמה מודעת אבל גדולה עם שמות כל הנפטרים, וחתמה: מבכים מרה בשברון לבב ובסערת נפש את הסתלקותם לשמי מרום של המסולאים בפז. וכולנו הצטערנו איתם, ככה זה במלחמה, ונזהרנו שלא להצטרף לרשימה.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, אחרי שניצחנו ניצחון גדול והיינו לתפארת בעולם כולו, לא היינו מוכנים לשמוע יותר על המלחמה, הרי הרגע ניצחנו והסכנה חלפה. אתם אמרתם. אלא שאז, כמו אחרי כל ניצחון גדול ומזהיר, התחילה מלחמת ההתשה, ובמלחמות התשה, אנחנו זוכרים, צריך להסתיר את המתים. וכך, אותם תמימים וישרי דרך מבני ברק, משתתפי החתונה ביפיע, או נוסעי אוטובוס בירושלים– האנשים האלה ימותו בלי שם, כפי שאין שם גם למי שאחראי לתבוסה.

אין יותר שמות, רק סטטיסטיקה.

בדרך רמסו גם את המוכיחים בשער, והפכו את המלחמה נגד המגיפה, לסיפור מתמשך של עדתיות, שנאת השונה שמפיץ את המגיפה, המציאו רמזורים, לא כינסו את הממשלה, ובאיזה החלטה מגבוה, ששותפים לה גם כלי התקשורת, הסתירו את שמות המתים, את תמונותיהם ואת האנחה קורעת הלב של הקרובים. ככה אפשר להמשיך בחגיגה עד אין סוף, אלא שאז הסתבר שמספר הפצועים עלה ל 3000 ביום, ורק אלוהים יודע כמה מהם ימותו עד לערב השנה החדשה. חיילים אלמונים הם יהיו, בתבוסה מרה ומיותרת.

התמונה: מודעת אבל של עיריית בני ברק, חודש ניסן השנה, אפריל 2020. מי יתן עיני מקור דמעה ואבכה את חללי בת עמי.