בעצם הרגעים האלה מסתיימת באופן רשמי כהונתו של ראובן ריבלין כנשיא המדינה. זה לא שאני חושב שנשיא המדינה זה מוסד חשוב במיוחד, אבל במדינה שבה אין מוסד אחד נורמלי, הבית בקצה ז'בוטינסקי זוהר בחשיבות עצמית וכללית רבה.

לרגל האירוע , אני רוצה לספר לכם כאן סיפור קטן, כזה שמאיר על דמותו של הנשיא העשירי ותקופת כהונתו.

ומעשה שהיה כך היה:

כמה חודשים אחרי שריבלין נבחר לנשיאות הוצאתי לאור ספר בשם "מעבר להרי החושך" שהוא תיעוד של החיים בכפר צור-באהר הסמוך לביתי שבשכונת תלפיות בירושלים. במשך שנה וחצי ביקרתי, צילמתי, התרועעתי בכפרים הנשקפים מחלון ביתי, וכדרך שעיתונאים עושים העליתי את הכל על הכתב ובתמונה, וכרכתי כספר שעוסק בקיום הערבי בירושלים ובשאיפה לחופש, לכבוד, ולדו קיום בין כל חלקי האוכלוסייה. כפי שנהוג לעתים, יחד עם מכון ירושלים, והוצאת אלבטרוס שהפיקו את הספר, שלחתי עותק אחד לבית הנשיא בצירוף בקשה להגיש לנשיא את הספר באופן אישי, ואם אפשר גם להצטלם ביחד, לקידום הספר.

וכפי שקרה יותר מאשר מפעם לפעם בכהונה הארוכה של ראובן ריבלין כנשיא, התשובה שקיבלתי היתה מפתיעה ומאתגרת: הנשיא יהיה מוכן לצילום משותף, כך נמסר לי, אבל הוא יעשה את זה רק אם אני אארגן בקיבוץ רמת רחל מפגש של הנהגת התושבים בצור באהר עם אנשי רמת רחל הסמוכה ועם תושבי תלפיות, כדי שהנשיא יוכל לדבר איתם ישירות ולא באמצעות שליח. אם זה אפשרי הנשיא ישמח לבוא למפגש.

אנשי רמת רחל הסכימו לארגן ולארח, קבוצת תושבים מתלפיות הודיעה שתבוא. בצד הערבי היה היסוס: מה הכוונה במפגש כזה? האם אין כאן חשש למשת"פיות? התשובה שלי היתה שזה מהלך חסר תקדים – נשיא מדינת ישראל רוצה לשמוע אתכם כפי שאני שמעתי, אמרתי להם, והוא מוכן לבוא אליכם, לקו הירוק הישן ולהקשיב. לא יהיו בדיקות בטחוניות, הבטחתי, ואפשר יהיה לדבר על הכל. אחרי כמה ימים הגיעה התשובה, ובשבעה עשר ביוני 2015 הופיעה כולם, ערבים ויהודים לבושים בבגדי חג, והנשיא דיבר בעברית ובערבית, והקשיב באורך רוח. האווירה הפשירה, ואחרי שעתיים ויותר התפזרנו.

הפגישה הזאת עם ראובן ריבלין ייצגה מבחינתי את גישתו שדומה לתפיסתי: רק היכירות בלתי אמצעית, עם כיבוד של השפה, העצמאות, הנרטיב האישי וההיסטורי, יכולים לסייע בבניית גשר. הפגישה ההיא מהדהדת בכפרים עד היום אך למותר כמעט לציין שהמפגש הזה לא זכה לאיזכור כלשהו בכלי התקשורת. היום אני סוגר את המעגל. עכשיו זה פורסם.

תודה לך הנשיא ריבלין. מירושלים.

 

בתמונות: הנשיא עם מוכתר צור באהר (יושב) ומוכתר אום טובא, וגם הצילום עם הספר. כמובטח.