מפעם לפעם הוא נוסע. זה נשמע קצת ציני – לא?

 

הלוך ושוב, קיסריה- ירושלים, ירושלים-קיסריה. צ'קלקות, ניידות, התרגשות מדומה. כמה אפשר??!

 

פעם הוא היה נוסע-נוסע. למשל כשנייר הטואלט היה נגמר בשירותים בקיסריה. לארצות הברית, לצרפת, להודו, יפן או מוסקבה. ארוחות, מלונות, כביסה, חיבוקים, מצעדים, הלוויות והכתרות. והיום? המטוס המצ'וקמק שעלה מיליארד שקלים כדי להוביל אותו בשמי העולם, עומד שנים כמו חרדון זקן בחנייה בנבטים. פתאום עכשיו העירו אותו – יש נסיעה! החרדון הזקן התחנן על חייו, אני לא יכול לחצות את האוקיאנוס במשקל הזה! אבל אף אחד לא הקשיב. נוסעים! עם כל הטררם, האורחים, המלווים, המלקקים. מיליארד שקלים שילמנו עליו והמונה דופק. תשאלו את אורי משגב, הוא יודע את המספרים במדויק, כולל הבזבוזים הקטנים של מאות האלפים ממש ברגעים אלה.

 

מה אני יכול להוסיף לשיחה? השבוע חשבתי שלו הייתי במקומו, לפני המטוס המלכותי ואמריקה הייתי נוסע לתל אביב. לא – לא לפגישה עם משפחות החטופים אלא עם ארבעה קפלניסטים מושבעים – אסף רפפורט, עמי לוטבאק, ינון קוסטיקה ורועי רזניק,  אלה שהקימו לפני  שלוש שנים וחצי בלבד את החברה שלהם, WIZ  זאת שהשבוע פורסם שהם מוכרים אותה לגוגל ב 23 מיליארד דולר. שמונים וכמה מיליארד שקלים. תכתבו – שמונים וחמש עם תשעה אפסים על יד. מדהים לא? מדינת ישראל כך נכתב, תקבל עשרה מיליארד שקלים מתוך הסכום הזה, מיסים על חבורת הנהנים המוכשרת.

 

כשתשב איתם שם במשרדים (קפה חופשי, פינוקים, שולחן פינג פונג) יהיו לך שתי ברירות: האחת – אינסטינקטיבית – לומר לחברים הצעירים – חשבתם שאתם חכמים?!  בעשרה מיליארד שלכם אני מציל את הממשלה שלי לפחות לטווח הקצר! מיליון ביביסטים, וחצי מליון תורתם-אומנותם, לא יעשו את מה שאתם עשיתם.

 

ואפשרות שניה – לומר להם תודה. בשמך, בשם כולנו, אלה שהאקזיט הבא שלהם ייצא ככל הנראה מגבעת שאול. תסתכל עליהם טוב: הם נהדרים, זריזים, חרוצים, יצירתיים, מציתים את הדמיון, מחזירים לנו את הצבע לפנים. הם צדקו בקפלן וגם בניהול העסקים שלהם. תוכל להצטלם איתם ולהפיץ את התמונה שמתחתיה ייכתב בוודאי: מייסדי WIZ מודים לראש הממשלה על עזרתו בקידום החברה בישראל. עניין של הרגל. אחר כך תרד למטה, לא צריך לבקר בכיכר החטופות והחטופים, תיסע לקיסריה ותגמור לכתוב את הנאום שכל אמריקה מחכה לו. ארץ טובה אמריקה.