מפעם לפעם אני כורע תחת עומס הנוסטלגיה. זה התקף ידוע אצל מבוגרים שרק עברם הגדול פתוח בפניהם בעוד העתיד שייך לנכדיהם.

כך רגליי הוליכו אותי לירידי שבוע הספר העברי בתל אביב ובירושלים שהם כשלעצמם חתיכת נוסטלגיה בעידן שבו אפשר להזמין את הספרים ברשת או בכלל לא לקרוא. שם גיליתי שהנוסטלגיה חיה ובועטת בעיקר בתחום ספרי הילדים. הזמן כמו עמד מלכת: את רוב הספרים כבר ראיתי בשישים השנים האחרונות: מעשה בחמישה בלונים, דירה להשכיר, בוא אלי פרפר נחמד, סיר הסירים, תירס חם, איה פלוטו, אוזו ומוזו מכפר קקארוזו ומבחר שירי הילדים כמו הדואר בא היום באוטו האדום ולי הביא מכתב קטן מכתב עם בול. (שכתבה נעמי שמר, עשרים שנה למותה). גם את זה שרים לילדים היום שלא ראו וכנראה גם לא יראו מכתב בחייהם ובטח שלא עם בול.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, המכתב הקטן עם הבול התחבר אצלי לידיעה שקראתי על הדו"ח של נציב תלונות הציבור בעניין הדואר שפורסם השבוע. הנציב מספר שבשנים האחרונות עובדי סניף דואר בירושלים הסתירו 400 אלף מכתבים כולל 265 אלף דברי דואר רשומים !!! הסתירו – כלומר אשכרה החביאו את המכתבים בחדרי בית הדואר, ולא חילקו אותם לנמענים. אנשי הביקורת מצאו את השלל בחדרים של הסניף המרכזי. הסיפור התגלה רק כשחשבונות הבנקים של הנמענים האומללים שלא קיבלו את ההתראות הרשומות בזמן – עוקלו.

ומחשבה התגנבה ללב – איזה עוד מכתבים נעלמו שם בסניף המרכזי? אולי מכתבי אזהרה מלפני שבעה באוקטובר? השבוע פורסם לפתע מכתב כזה עם תאריך חדש אבל מריח כמו מכתב מפעם. ועדת החקירה בנושא הצוללות שדגרה שנתיים על החקירה, שלחה מכתב אזהרה לראש הממשלה ובו כתבה שמר נתניהו עלול להיפגע אם הועדה תגיע למסקנה שהחלטותיו בתפקידו כראש הממשלה בשנים 2009 – 2016 סיכנו את ביטחון המדינה ופגעו ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל".

ואני חושב – יכול להיות שעובדי הדואר מהסניף המרכזי החביאו גם את המכתב הזה? זה מסוג הדברים שצריכים היו להישלח רשום ואקספרס, והמכתב הזה פשוט הגיע אחרי שאיש כבר לא היה זקוק לו. כן, כפי שלמדנו מאוקטובר, מדובר בסיכון ממשי של ביטחון המדינה ופגיעה באינטרסים שלה, אז למה המכתב לא הגיע בזמן? או שאולי הוא הגיע ועף לפח עם כל ההתראות האחרות.

בינתיים, אומרים לנו, הדואר הופרט ותקלות כאלה לא יכולות לחזור.

אשרי המאמין.