מפעם לפעם, ובעיקר כשנדמה שאין מוצא, צריך לעצור, לנשום עמוק, ולהתחיל לחפש מתחת לפנס. מפתיע מה אפשר למצוא שם: גלגל סְפֵּר, פְּלָיֶר, ג'ריקן דלק, קופסת אקמול וכמובן גפרורים שעוד נדלקים וסיגריה אחת. אז אל ייאוש.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, ההצעה לחפש קרוב אליך, מתאימה גם להתחבטות הקשה שעוברת על ראש הממשלה והמערכת סביבו. זוכרים את חוק ההסדרה שאך לא מזמן חוקק, למרות שראש הממשלה התנגד לו? זה החוק שמודה בחצי פה שכ 2000 בתים בעשרים ושישה ישובים ביהודה ושומרון, נבנו על קרקע פרטית שנגזלה מבעליה בלי רשות, וכעת מוצע להם פיצוי כספי, ואולי קרקע חלופית. הנה לכם חוק מפואר שפותר במכה אחת את מה שהיה או לא היה, ומבטיח את נפש, שטינקרים שמוכנים לעשות הכל כדי להציל את עצמם ולא את הבוס שלהם. לכן אני משתומם מדוע חבר הכנסת אמסלם, שמתיימר למלא את נעליו ההיסטוריות של חבר הכנסת ביטן, לא קופץ על הרעיון ומאמץ אותו בשתי ידיו. אם אנחנו מסוגלים להכשיר 2000 בתים לא חוקיים – לא נצליח לסתום ת'פה לכמה חארות קטנים שמסכנים את השלטון? בכלל – העברת החוק הזה, שדומה שיש לגביו הסכמה כללית, תמנע הרס מוחלט של מערכת הצדק במדינה, משום שאם החוק הזה לא יחוקק, ייאלץ מר אמסלם להגיש את החוק הקובע שיועץ משפטי לממשלה לא יוכל לדון בענייניו של ראש הממשלה שמינה אותו. כל ילד מבין שיש כאן הפרדת רשויות ראויה, והמצב הנוכחי שבו איש צמא דם כמו מנדלבליט יוכל לנעוץ את שיניו בעכוזו של זה שהאכיל אותו, הוא מצב בלתי נסבל. שלוש קריאות זריזות בכנסת ימנעו את הפגיעה במצב הרוח הלאומי בחגיגות השבעים למדינה, וזה מבלי לחוקק את החוק יום הדין, הקובע שגם תפקיד ראש הממשלה ייכלל ברשימת מיקוד החוץ של השירות הציבורי, כלומר שראש הממשלה יכול להיות כל אדם ובלבד שרוב חברי הכנסת תומכים בכך. לכן, בסוף השבוע הזה אסור לצנוח לייאוש: כפי שאמר פעם פילוסוף ידוע – הפיתרון לחוק הוא החוק עצמו, והכנסת יכולה להעביר את החוקים האלה בשלוש קריאות זריזות ולצאת לחופשת חג על הטיטאניק. נותרו עוד מספר מקומות והאניה כשרה לגמרי.

שבת שלום.

‏יום שישי 9 במרץ 2018