מפעם לפעם אני חושב על הגיבורים: זאת מין עונה כזאת חבוב, בהיכנס ניסן, כשנערכים לקראת היציאה ממצרים בשבוע הבא, ולא עוצרים עד שמגיעים עם הלשון בחוץ לִפְרָס ישראל שלושה שבועות אחרי. שלושה שבועות של גיבורים בשורה ארוכה ארוכה ושותקת, אלה שבמותם ציוו לנו את החיים, וגם אלה שגורלם שפר וייבדלו לחיים ארוכים ושקטים, שגם הם לא מפסיקים לצוות לנו בשתיקה שדומה לרעם שקפא על שפתי העננים. ואנחנו משפילים את מבטינו, ושואלים את עצמנו – מה אנחנו עשינו כשהם זחלו ביער, עצרו את הטנק בדגניה, נתלו בדמשק או השמידו כור גרעיני באמצע הלילה? כלום לא עשינו, לא מלחמה ולא שלום, הם הגיבורים האמיתיים, ותראו, הם כל כך ארציים רק קולם נשמע ופניהם מטושטשים, כמו הבן של השכנים, האבא מגן הילדים.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם – בעוד כולנו מקבלים את סיפורם בהערכה ובצניעות הראויה, יש זן אחד של אנשים שזה לא מקובל עליהם – הפוליטיקאים. בעולמם המוטרף אין גיבורים אחרים מלבדם, הם-הם הגיבורים האמיתיים, הם שהגו וחישבנו, זה הם שישבו בבונקר תת קרקעי שלושים מטר מתחת לאדמה וכוססו את הציפורניים מה יעשו אם הם לא יחזרו, ומה יעשו אם יתמזל מזלם ויחזרו, ומה יקרה אם תל אביב תיהרס בבוקר, ואיך בכל מקרה הם יעמדו מתחת לאור הפנסים השופע ויהרהרו בגילוי לב מעושה, ויעלו זיכרונות טריים איך הם הגו, וחשבו ואיך, להם, ורק להם, היו ביצים מברזל וכל השאר הם נמושות, אפסים רודפי פרסומת, זה רק הם והם, והם והם. אהוד ברק הוכיח את אומץ ליבו בשדה הקרב, כמו גם ידלין ופרדו, אבל עכשיו הם פוליטיקאים בדיוק כמו אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, והם מפטפטים עצמם לדעת כי עכשיו הם בשדה קרב אחר, בקרב על המורשת העצמית, בקרב הגברי מי יישאר אחרון על הגבעה, ובקרב הזה מה שחשוב זאת  התמונה בעמוד 108, של האבר ההוא, קשה וזקור כעמוד פלדה, תמונת ניצחון שרק להם יש. המלחמה היא עבורם כלי משחק, המשך ישיר של הפוליטיקה או של הסכלות, משחק של גברים, מה יקרה אם כולם יחזרו בשלום, איך יקטפו את התהילה מהכתפיים הצעירות והתמימות, איך יספסרו ויפנו גב, ויתראיינו כמו כוכבות קולנוע בהשקה, כל עשר דקות ייכנס כתב אחר לחדרם המואר באור מסתורי וישב מולם מבויש, והם יסתערו שוב ושוב, אוטו-היסטוריונים המתעדים את עצמם ביומנים אינסופיים. השבוע למדתי שהמקורות הזרים צודקים, ושאני לא צריך מקורות מתוצרת בית. כשאלה מתחילים לדבר מכל הערוצים האפשריים בפרצוף מלא הוד, אני מבין שמכינים אותי לסיבוב הבא ברולטה הרוסית. בפעם הקודמת אף אחד לא נפל, אז מה הבעיה לנסות שוב?

שבת שלום.

בתמונה: פריאטוס, בנם של אפרודיטה (ואולי של דיוניסוס) שהיה ידוע בזכות האבר והקללה שנחתה עליו שלא יוכל להשתמש בו. תמונה מהמוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה והזכויות לתמונה של malcar.com

‏יום שישי 23 מרץ 2018