מפעם לפעם אני משתכנע שאת הבעיות הגדולות אפשר היה לפתור כשהן עוד היו קטנות. למה לחכות לרפורמות מרחיקות לכת שמשגעות את כולם והורסות את הכלכלה כשאפשר בפווו קטן לכבות את הלהבה לפני שהיא פורצת ומדליקה את כל המתבן?
מרגע שהתאוששנו ממותו באמצע השבוע של מנהיג העדה הליטאית בן המאה, הבנו שמי שתוכל להביא נחמה לעם ישראל בשעה קשה זאת היא נבחרת הנערים האלמונים שלנו שמשחקת עכשיו כדורגל בארגנטינה. שחקני הנבחרת נשבעו תחת כל דגל רענן שזאת משימת חייהם – להביא עוד ניצחון לישראל בשם הדגל ודורות של יהודים שנרצחו והושפלו באלפיים שנות גלות. מאמן הנבחרת, אופיר חיים, התגלה כתערובת של משה רבנו ויאנוש קורצ'אק, האיש שמחדיר בנערים ציונות ערכית ורוח לחימה של המורדים בשלטון רומי. ראינו את הנערים הגדעונים מתחבקים ומתנשקים כל הדרך למגרש ושואגים יש!!!!! גדול עם שער הניצחון. רגע של אושר צרוף.
אלא שאז, למרבה המבוכה, התברר שמי שקלע את הכדור בול בפוני של הפלישתים הוא אחד, ענאן ח'לאיילי, נער ערבי שמשחק במכבי חיפה, ומשפחתו מסכנין, כפר הצוררים הערבי שבגליל. מקורה של משפחת ח'לאיילי מדורי דורות היא חברון, ומכאן שמה, חלאיילי, כמו שישים אחוזים מתושבי מזרח ירושלים שמקורם משם, מהר חברון, בשכנות לביתו של אבי הציונות החדשה איתמר בן גביר. אחרי אופוריית הניצחון ברור לכל ילד שיש לנו כאן בעיה רצינית שרק בגללה צריכים רפורמת משפטית, כפי שהסביר השבוע יריב לוין, המרקס והאנגלס של ההפיכה: כדי שאפשר יהיה לגרש את ענאן מהנבחרת על רקע אי ציוניותו ומוצאו החשוד יש צורך בשופטים עליונים חדשים, כאלה שמוכנים להטביע בפסיקתם את הסיכוי של ח'לאיילי לשחק גם בנבחרת של הגדולים. רוטמן כבר יעביר את החוק הקובע ששירת ההמנון היא חובה על כל מי שלוקח חלק באירוע לאומי יהודי, ואסור לשחקן עכו"ם להתעטף בדגל ישראל ולשמוח כאזרח ישראלי מפני שהוא אדם אחר, סוג ב', ושלא יכניס לעצמו שטויות לראש.
אז כמו בשיר הנהדר על אליפלט התמים שצעד מול האש את המלאי לחדש, נשיר לענאן שיר אחר: המשך לרוץ ענאן, נקבל אותך גם כשלא תשיר נפש יהודי הומייה, ונשתדל שתהיה אזרח שווה זכויות למרות שהסיכויים לכך נמוכים. נצא לרחוב כל שבת שישי וראשון כדי שהרופא שלא שר את המלים, והשחקן שמבקיע גולים והאחות המטפלת בקשישה והפועל הבונה את הבית יוכלו לחיות כאן כאנשים חופשיים ושווי זכויות.
בתמונה: שלושים ושש מעלות בתל אביב. הים שטוח כלוח זכוכית גדול, וכולם ברחו למזגן. דגל לבן בוהק.
