מפעם לפעם גם אני רוצה להיות כמו כולם: אני רוצה להצמיד שני דגלים לחלונות המכונית, אולי אפילו דגל גדול, קצת פָּרוּם בשוליים שיתרומם מהפגוש במלוא העוצמה והגאווה. לנסוע כך לקניות לקראת החג, מלא בשר, סטייקים פילה ולא רק כנפיים, שיהיה על האש כמו שצריך, ברוחב לב. להוסיף שני בקבוקי עראק, גם שיבאס, והבירות כבר במקרר. לצאת בערב אל הגג ולצפות בזיקוקים מהר הרצל ולתת לרגליים לרקוד מעצמן כשהנערות המחוללות יפרצו לרחבה אחרי שדגל צה"ל יועבר מגולני לחיל ההנדסה. אחר כך לרדת העירה לראות מעגלים של תנועות הנוער רוקדים ליד הכנסת הישנה, וללקק גלידה מקפה אלנבי שסגור כבר חמישים שנה. למחרת אולי לנסוע לרמה עם המנגל וכל החבורה. בדיוק כשנהיה ליד הכינרת יעבור המטס בלי אף פצצה אבל עם עשן לבן שבו הם ישרטטו 76 שנה של ביטחון ושל עוצמה, ואני אחשוב אני תמיד צעיר מהמדינה בשנה אחת, נולדתי עם התקווה של הוריי ממש אחרי המלחמה והנה, התקווה לא אבדה, הנכדים מסביב, מרקדים על הגבעות או שכבר עושים אהבה. היה שווה לחכות ואף פעם לא לאבד את התקווה.

בסוף השבוע ועצוב לי לומר את זה, אני פשוט לא מסוגל: אני לא יכול לשבור פתאום את האבל שהתחיל למחרת שמחת תורה. לא רק על הנופלים אלא גם על כל מה שקורה וקרה. בסוף השבוע נמשכו ההלוויות, והם תמיד יפים וצלולים כזוהר הרקיע, החלקה בהר הרצל מתארכת עד לקצה שורת הברושים, מכל עבר ניבטים אליך תמונות החטופים, ולמרות שכבר אביב השמים קודרים ועננת דאגה שורה על פני כל האנשים.  אי אפשר לרקוד במעגל כי כל שבט לעצמו, אנחנו הַקַפּואִים, כך כבר נאמר, ועל רשימת הבשורות המרות לא צריך לחזור דווקא עכשיו: מה יהיה עם החינוך, הכלכלה, המדע, הדמוקרטיה, היוזמה, ושברי התקווה.

 

איך אפשר לחגוג כשלקיבוץ מנרה החרב אי אפשר יהיה לחזור לפחות עד ספטמבר בשנה הבאה, את בארי ייקח לבנות לפחות שנתיים ואתה לא מבין, לאן נעלמה היוזמה, ולאן אפשר להוליך את הבושה. בפרוש ימי האבל והחג כל בר דעת מבין שאין קיצורי דרך: אתה לא יכול להכריז על הניצחון באמצע התבוסה. אתה צריך להכיר בה כדי לנסות ולצאת לדרך עם הנהגה חדשה, נקיית כפיים ודעת, שמוכנה להפוך כל אבן ולמצוא את כל הסיבות לחרפה, לחזור למציאות הקשה ולפתור אותה בתבונה, בעיה אחרי בעיה, ולא להמשיך כאילו כלום לא קרה. לעלות ביום שני לבתי הקברות ולבקש סליחה, מהנופלים, מהמשפחות, לא רק אנחנו אלא בעיקר הממשלה, זאת שהבטיחה הרים וגבעות ונכשלה בכל מה שעשתה. זאת שעת מבחן גדולה איך להתנתק מהאבל, להאמין שאפשר להגיע להסדרים, לשלום, ולהתחיל סיפור חדש שלנו ושל כל הסביבה.

 

בתמונה: חוגגים יום הולדת 22 ליהונתן יצחק סמו ז"ל שנפל בקרב ב כו' מרחשוון תשפ"ד 10.11.2023 על קיברו בהר הרצל בירושלים.