מפעם לפעם אני לא עומד בפיתוי ואני חוזר לדברים ששידרתי לפני שנים. השנה זה קורה יותר מפני שריכזתי את הקטעים מעשרים השנה האחרות לספר ושם מצאתי את הקטע הבא ששודר השבוע בדיוק לפני 11 שנה. הנה תמצית הקטע עם העדכון לשנת 2021.

מפעם לפעם אתה נשאר תקוע מול הטלוויזיה, ולמי יש כוח לצאת בגשם הזה. אתה מחפש דרמה טובה, בחדשות ראש הממשלה מתייצב על קו הגבול הפרוץ, ובידיים חשופות מגונן עלינו מפני המוני אפריקאים המתנפצים אל חופינו. סיפור רודף סיפור עד שמגיעים לדרמה שמייצגת בצורה הטובה ביותר את אופייה של ישראל, עקשנית, לוחמנית, וחפיפניקית.

כוכב הדרמה הזאת הוא נחל הגעתון שחוצה את נהריה.

ברוב ימות השנה הנחל השובב הוא תעלת שופכין רדודה מלאה בעלי האיקליפטוס, מיטב בקבוקי פלסטיק נטולי פיקדון, ואשפה מוצקה אחרת. ואז, כשהכול מלא בסחי הרגיל, מגיע חודש ינואר, גשם שוטף יורד במורדות הגליל המערבי, ואיתו מגיעה שעת הגעתון. צונאמי ענק, כלומר, מי גשם של יום חורף אחד שמזדמן לכאן, דוהרים במורד אל העמק ועושים דרכם לעיר הנופש נהריה. שעת הנקם בפוליטיקאי שלא בדק ובתושבים שלא הפכו שולחן מגיעה בקול רעם, והדירות ליד תעלת הביוב הקטנה שנקראת הגעתון מתחילות לשוט אל הים. טרקטור של העירייה מנסה לנקות את הטינופת, אלא שאז מגיע עוד גל עשיר בויטמינים ובבוץ ושוטף גם אותו. הכתב הצעיר בטלוויזיה אומר שכבר שנתיים, או שלוש, או ארבע, יש תקציב ולא עושים, אבל אנחנו, הקשישים, יודעים שזה כך כבר שישים שנה, מי בונה נחל באמצע עיר, או שאולי זה היה להפך, העיר נבנתה בתוך הנחל ובסך הכל צריך היה להשאיר מקום לניקוז, קצת כבוד לטבע, אבל אנחנו חכמים יותר מכולם, והגעתון היה לשם הנרדף לחפיפניקיות, לתכנון ארוך טווח שנגמר בפסח, זה שיטפון, אין מה לעשות. ככה זה.

עד כאן הקטע מהשבוע לפני אחת עשרה שנים. ומה השתנה? הנחל אותו נחל והשבוע השיטפון היה אותו שיטפון, אבל עכשיו אנחנו יודעים מי אשם בכל זה: היועץ המשפטי לממשלה. זה הוא שלא אישר, הוא שלא ראה את הנולד, בדיוק כמו בשדה התעופה, שבשנה ארוכה של סגר ראש הממשלה ומירי רגב פתחו אותו לרווחה כדי שהמוני החולים יגיעו לכאן וידביקו. למה דווקא הוא אשם? ככה זה כשבעוד שלושה שבועות צריך להתחדש משפטו של מר נתניהו, וגם בשבוע הכי קשה שהיה פה בשנה האחרונה ובהגיענו ל 4000 מתים במגיפה, , צריך להזכיר מי אשם בכל דבר. מנדלבליט. והמסכן אפילו לא זוכה בשימוע.