מפעם לפעם, ובעיקר בשבועות האלה, אני נזכר בימי החורף לפני שלוש שנים. גם אז לא היה חורף מי יודע מה, והעננים היחידים היו כתבי האישום, אלף, אלפיים וארבעת אלפים שהתקדרו בשמיו של ראש הממשלה. שוחד, מרמה והפרת אמונים. לא פשוט אבל חיינו הפרטיים התנהלו פחות או יותר על מי מנוחות.

אבל לכל דבר יש סוף: בינואר 2020 התחילו ההדלפות ותוך חודש פרצה המגיפה. די מהר הבנו שמגיפה זאת הזדמנות להידבק מחר בבוקר בחיידק מסתורי ולמות בלי התראה מוקדמת. הפחד חלחל. אז נקבע איך מתגברים על המשבר: מעבירים את השידור לחסותו של המנהיג כדי שייחלץ אותנו מהפחד. הוא לימד אותנו להשתעל למרפק, לרחוץ ידיים בסבון, ולהיקבר בבית עד שהוא יגיד די. בכל ערב הוא ירד לבאסים השמורים לימים הנוראים ואמר או שתקשיבו לי ולמומחים שלי או שתמותו. כולם חוץ מיורם לס אמרו שהאיש צודק. הוא לש בפחד כקוסם בדרך לבחירות וחילוצו מכתבי האישום, ועל גלי האופוריה הוא המציא גם את התרופה, את הכסף ואת הזום. אנחנו למדנו להאזין למומחים. התאהבנו ברופאים ההם. בהם, ובשאר אנשי הצוות.

מכתבי האישום זה לא חילץ אותו והנה, שלוש שנים אחרי שוב אנחנו במאמץ חילוץ מחודש, ופתיחת האולפנים בחמישה לשמונה בדיוק. הפעם כל המומחים אומרים שזה עניין של חיים או מוות, וחתני פרס נובל מזהירים שהמהפיכה השלטונית שראש הממשלה מנסה להוביל עם יריב לוין, סמוטריץ' גפני ובן גביר תוביל את כולנו לתהום. כמו בימים ההם אנחנו מבוהלים עד מוות: אנחנו מבינים מה זה כשאין לך אשראי, איך נראים אבטלה ועולם שלישי. כל העולם אומר שאנחנו הולכים להפסיד בגדול. לא רק את הכסף אלא גם את החירות והעתיד.

אבל כשהאולפנים נפתחו בשמונה גילינו שיש כאן חילוף תפקידים: ראש הממשלה שתמיד המציא את הפחד כדי לנצח אותו נראה לפתע כמי שמבוהל בדיוק כמונות ואין לו כלים לנצח אותו. שעון על גדולי הכלכלה כמו סמוטריץ' וברקת הוא שוב כחכח בגרונו והפעם אמר – אין מה לפחד. הכל בשליטה. אבל אנחנו יודעים להריח את הפחד זוחל מהשפה העליונה למבט העגום, וגם הפעם אנחנו נשענים על המומחים. אין לנו מושג בכלכלה אבל אנחנו מרגישים אותה. חיים בה. ואנחנו מאוהבים בהיי-טקיסטים המתוקים האלה שמביאים לנו מיליארדים. האם הם באמת יקומו וילכו ראשונים? כל המומחים בצד שלנו, ובצד השני אין אפילו יורם לס אחד שיספק תשובות. איך שהגלגל מתהפך.

על הדרך שמענו גם שאי שם בנגב מכינים לטיסה את המטוס המלכותי. לאן אתה נוסע? לבד? עם האישה והילדים? ומתי אתם חוזרים?

ואנחנו?

צילום: קובי גדעון, לע"מ