מפעם לפעם אני רוצה לכתוב טור נורמלי. על דברים נורמליים. טור בלי פחד קיומי. לא שלי ולא של משפחות החטופים. בלי מילה אחת על הממשלה. על השבר. לא לנחש מתי תהיה הצפירה של מכת הנגד של מכת הנגד, לא להתכווץ לפני המכה. זה משתק. לכתוב על כרוניקה אישית, טור קטן שאוכל להקדיש לשי דורון שמת פתאום. כן, אותו שי דורון שהקים וניהל את גן החיות התנ"כי בירושלים, האיש שבכל יום שישי היה מספר ברדיו על הפילה שחלתה, על הלמורים, על חיי האהבה של הציפורים, על החיות הקטנות, והאקווריום הענק והמרהיב, הים של ירושלים. איש של אנשים וחיות, אוהד הפועל מושבע, איש ענו, אבא, בן זוג. בשש השנים האחרונות נשיא קרן ירושלים. התרוצץ בכל העולם למען ירושלים שלנו, התרבות, הרווחה של כל תושביה.

 

מה אספר לך שי? דברים קטנים. לפני עשרה ימים הכנסתי את המכונית לתיקוני צבע במוסך בצור באהר איפה שאתה תכננת להקים בריכת שחייה. הראשונה שתקום במזרח העיר. שלושה ימים אחר כך גנבו לי את המכונית מפתח הבית. הפועלים בחומוס תלפיות אמרו שהמצב בגדה המערבית  על סף רעב, ובמצב הזה לא איכפת לאנשים להיתפס. משם הגנבים באים. מכונית שעולה כאן מאה ועשרים אלף נמכרת שם בארבעת אלפים.

 

עברו עוד יומיים ונסעתי לרודוס. חופשה של שמונה ימים. הטיסה התעכבה מאד. קיץ, אתה מכיר את זה. היו לי שתים עשרה שעות להתפעל מהנורמליות, להתבונן בפני האנשים בטרמינל. מלחמה והם נוסעים עם הילדים. קיטרו על יום הנופש שאבד אבל ברודוס, לפנות בוקר, התפזרו בשקט. הים היה כחול מאד ורגוע, לא ראינו את טקס הפתיחה של האולימפיאדה, גם לא את אולפן שישי. ישבנו שלושה זוגות מול השקיעה ושתינו.

 

למחרת נכדתי תמר הגיעה לרודוס עם ארבע חברות. נסענו למפרץ קטן, שחינו, אכלנו. לא שמענו חדשות. יותר מאוחר גיליתי שהארנק שלי נעלם. האדמה בלעה אותו. כסף מזומן, כרטיסי אשראי תעודת עיתונאי. 12 שעות אחר כך הגיע לפתע מייל מבחור בשם ניקולס שמצא את הארנק. הוא שלח תמונה. קבענו במסעדה ששייכת לאבא שלו ובה הוא עובד. כשהגענו לשם ההורים שלו קיבלו את פנינו. ניקולס לומד רפואה שנה שלישית, הוא הפעיל את כל החושים הבלשיים שלו כדי למצוא אותי. בארנק לא היה חסר דבר. את הכסף שהשארתי בידיו לאות תודה הוא יתרום.

 

הצטלמנו עם ההורים וניקולס באמצע. סיבה להאמין באדם. בערב ראינו טלוויזיה מישראל. אחר כך הודיעו שניתקו אותך מהמכשירים. טאריק אבו חאמד, יושב ראש ועד ההורים בתיכון לבנות בכפר התקשר כדי לדעת מתי ההלוויה. הוא לא שוכח את המעבדות והספרייה שהבאת לשם. הוא ממשיך להיות אופטימי בזכות אנשים כמוך.

שבת שלום שי.