מפעם לפעם, ובעיקר בערב חג הסוכות, אני חושב על הסמלים היפים של החג: השיבה למקורות החקלאיים, קבלת האורחים, ובעיקר מסר הצניעות: גם פיסת בד וקני סוף מקושטים בשרשרות שהילדים הכינו, הם בית, ובלבד שיהיה לסוכה סכך, הגנה. זאת גם תזכורת לכך שהשהייה בסוכה נעימה ולא מסוכנת רק בימים של רווחה, של פתיחות, של תחושת ביטחון, כשאין צורך להתבצר ולהתגונן מאחורי חומות וקירות פלדה.
וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, התזכורת שהסכך לא תמיד עובד, ושקירות הבד והקש אין בהם כדי לשמור עליך תמיד, מגיעה מתרבות אחרת: בארצות הברית, באמצע מסיבת זמר נחמדה בגן ציבורי בלאס-וגאס, איש אחד שבמשך שנים חימש את עצמו והתאמן וחשב שהעולם הגיע אל קיצו, יצא אל הכיכר, רצח עשרות בני אדם שלא הכיר, ולבסוף הרג גם את עצמו. את הרישיון להרוג הוא קיבל מהמדינה שהכירה בזה שהיא לא יכולה לספק הגנה לכל אזרחיה, ומוטב שהם יסייעו לה בהגנה על עצמם ויחזיקו בנשק. להצטיידות בנשק היתה עוד סיבה: היה ויגיע יום והחירות תמוגר על ידי עריץ חסר מצפון, יוכלו האזרחים לאחוז בנשק ולהילחם על חירותם. השאלה היא כמובן – מי יכול לאבחן מהו הרגע הזה שבו הסכנה לקיום האישי ולחירות היא אמיתית, וחייו של היחיד תלויים ביכולתו לפתוח במלחמה. האיש מלאס-וגאס חשב שמלאו כל התנאים. סוף העולם הגיע משום שכולם הסתערו עליו: אנשים עם צבע אחר, בני עם אחר, אנשים בעלי יכולת, עניים, מאמינים, כופרים, משכילים ושוטים, וארצו לא יכולה עוד להגן על עצמה, ולכן הוא עשה את המעשה. מי שזוכר – לפני עשרים ושתיים שנה טרוריסט לבן, נוצרי אדוק בשם טימותיי מקווי, רצח 168 בני אדם בעיר אוקלהומה כשפוצץ את משרדי הממשלה שבעיר משום שחשב שהמדינה תוקפת אותו. גן הילדים שחרב על יושביו באותו בנין היה מבחינתו נזק סביבתי בלבד. את הידע והכלים לרצח הוא קיבל מהמדינה, ואת הצד האידיאולוגי, ההכרתי, סיפקו מורים רוחניים שכמותם יש היום בשפע תחת כל אתר רענן.
מפעם לפעם אני מתנחם בצרות של אחרים ומנסה לשכנע את עצמי שאצלנו זה לא יכול לקרות: אצלנו אין קיצונים כאלה, אין נשק בכמויות כאלה, השנאה היא לא תהומית – לא על רקע גזעני, לא על רקע פוליטי או דתי, לא על רקע אידיאולוגי או כלכלי, והמדינה איננה האויב גם כשהיא מקבלת החלטות שאנשים רבים מתנגדים להן. אחר כך אני נזכר שלפחות שלוש פעמים כבר טעיתי: בתקופת המחתרת היהודית, ברצח במערת המכפלה וברצח ראש הממשלה יצחק רבין. הערב אכנס לסוכה בכל הצניעות הראויה, לא אבדוק את עובי הבד ואת משקלו של הסכך, מתוך אמונה שלא רק למעלה אלא גם כאן יש מי שלא מפסיק לרגע לחפש ולתהות לשמור ולהישמר.
חג סוכות שמח, ומועדים לשמחה.
‏יום רביעי י"ד בתשרי ערב חג הסוכות תשע"ח 4 באוקטובר 2017