מילת רקע על מערכת החינוך בצור באהר המעידה היטב על מערכת החינוך במזרח ירושלים בכללותה: בכפר חיים כ 25,000 איש ויש בו כ 6000 תלמידים. (!!) המערכת מזמן לא יכולה לקלוט את כולם, ובכל בוקר יוצאים עשרות אוטובוסים מהכפר ומסיעים את הילדים למערכת החינוך הפרטית הטובה ביותר באיזור שנמצאת בשכונת בית חנינה, בצפון העיר. מערכת פרטית כמובן.

ללואי ונאצר העניין נמאס: הם החליטו לפתוח בית ספר למצוינות בכפרם, שכרו בניין מגורים חדש לפני שהושלם, לוו כסף רב (כמה מאות אלפי שקלים) התאימו אותו לבית ספר, מהסוג שאתם לא מכירים: ליד כל כיתה יש חדר שירותים משלה, מיזוג אוויר בחדרים, לכל תלמיד שולחן משלו, יש מיחשוב ולוחות אלקטרוניים בכיתות, והסביבה מטופחת. הורים, רובם בעלי אמצעים, (שכר הלימוד הוא 4000 שקל בשנה) הצטרפו ליוזמה ולפני תשעה חודשים נפתח בית הספר 250 תלמידים – שני גני ילדים וכיתות מ א-ו'. חינוך יסודי שבו לומדים עברית, לימוד המדעים נעשה באנגלית, והכל היה נהדר עד שלפני שבועיים המקום נסגר, כשעד עכשיו לא ברור למה: הסיפור הראשון שהופץ הוא שבית הספר הזה הוא "ברוח ערכי תנועת החמאס" אלא שמייסדיו וההורים אף פעם לא נשאלו על עמדותיהם, בית הספר נקי מכל חומר תעמולה כולל ציורי קיר וכו', והוא אושר על ידי המנהל הפדגוגי שאחראי על מזרח העיר. ובכל אופן למה? הסיבה לא לגמרי ברורה, אבל זה די מובן שקיומו של בית הספר בבניין היפה כאב למישהו, בין אם בתוך הכפר או במערכת העירונית, מה זאת אומרת בית ספר למצוינות שמלמדים בו גם עברית ושמו הוא נוח'בה – מצוינות, שבאנגלית כותבים כמו נַקְבָּה – שלפי ההודעות הפורסמו עם הסגירה, זאת היתה העילה הראשית נגדו.

בית הספר סגור כבר שבועיים. 90% מהתלמידים יושבים בבית ומחכים. אם העניין יימשך עוד שבוע –שבועיים הם יעזבו, ולואי ונאצר יצטרכו להתמודד לבדם עם החובות העצומים שלקחו על עצמם.

בדרך חזרה מהמקום חשבתי על בית ספר שמנסה לעשות את קפיצת המדרגה לדור הבא, שמבקש לבנות גשרים, שהחוויה המעצבת הראשונה של התלמידים בכיתה א' היא שהיהודים סגרו להם את בית הספר. אחר כך ידברו על הסתה.

בתמונה לואי בכיראת מימין ונאצר חאמד, שותפים.