מפעם לפעם יש שבועות כאלה, שהכל משתנה בהם, השחור הופך ללבן, הבורות לידע, האמונה המוחלטת לספק, ולהיפך. כל מה שעד עכשיו היה אמת מוחלטת – איננו עוד.

וכפי שאני עושה יותר מאשר מפעם לפעם אתחיל בסיפור אישי קטן: אמש, לקראת חשיכה ירדתי לסיבוב המאה וחמישים מטרים מהבית, והנה ברחבה שליד גן הילדים והקיר הגדול שמקיף אותה, עמדו עשרות אנשים והתפללו. הם עמדו לאור השקיעה והרוח הירושלמית הקרה, רחוקים זה מזה, והתפללו את תפילת מעריב. בתי הכנסת סגורים, וכך הם עמדו עירומים מקירות בית הכנסת והנברשות הזוהרות ממעל, מתחושת הביטחון של הקהילה, ונשאו תפילה נרגשת שאותה סיימו שלא כרגיל, באופן ספונטאני וללא אישור של אף רב או פרשן, בתפילת "אבינו מלכנו" של הימים הנוראים. זאת היתה התחושה, כמו בתפילת נעילה, בהלה, חרדה גדולה, והם שבו וחזרו אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְלַח וּמְחַל לְכָל עֲונותֵינוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ: והם התכוונו לכל מילה. ואחד המתפללים ניגש אלי ואמר – כולם פה. אשכנזים וספרדים, אותו נוסח. באו מעצמם. ואני הוספתי את זה ללקחים האחרים של השבוע: אולי גם הסיפור הזה נגמר, איש באמונתו יחיה, ההפרדה והשנאה לא מרפאים שום מגיפה אלא רק מצמידים אותנו לעבר. חוק אחד לכל, לחרדי ולחופשי, ליהודי ולערבי. אפשר וצריך לקבל את החלטות בית המשפט העליון ולהשאיר את להקת הנובחים לעצמה, כי ישנם כללים, ישנה מסגרת, אדם לא לוקח פרלמנט בשבי, ואדם אחר לא יכול לקחת בשבי מדינה. אם אפשר לקבל את הרופא הערבי בבית החולים, ואת המטפלת שבאה מכפר קאסם לטפל בקשישה ביד אליהו, אפשר גם לקבל את עיידא תומא סולימאן מהרשימה המשותפת כראש ועדת הרווחה, ואת חבריה כחלק ממאמץ החילוץ. בגב ישר. כשווים. אם עד למשבר חשבנו שכל התבונה נמצאת אצל השרים המלהטטים, היום ברור לנו שאין להם מושג מה עושים עכשיו.

 

פתאום הבנו שאלה עובדי המדינה המסורים, המנוסים, והמושמצים, שמחזיקים את המערכת: אלה שמסוגלים לשבת מול המצלמה ולהסביר בלי לצעוק, להודות "טעיתי, נחפש פתרון אחר". תם עידן הפופוליטיקה והפרשנים שיודעים הכל הכי טוב כי מישהו אמר להם. אין קוסמים ואין קסמים. הבנו שהמגיפה פוגעת משני עברי הגדר, והתרופה והקיום ההוגן לא עוברים דרך ניצחונות וכיבוש. הם עוברים דרך יצירתיות וחלוקת אחריות, יכולת הסתגלות ושמירה על כללים. כשם שעד לפני שבוע ידענו שחיינו תלויים בווייז, והנה מהשבוע אלה שיחות הזום שבזכותן אנחנו מצליחים לאחוז באהובינו שרחקו מאיתנו, להמשיך ולעבוד, ללמוד ולהתקדם. עולם חדש נוצר לנגד עינינו בעצם הימים האלה ואף אחד לא באמת יודע איך הוא ייראה. ואל תתנו לפוליטיקה הישנה לבלבל אתכם.

שבת שלום.