מפעם לפעם – ראש השנה. הגיעה שעת הסיכומים, שעת האיחולים, תכלה ותחל, לא! אל תתחיל לספר לנו את כל מה שהיה, אנחנו יודעים שאף אחד לא מושלם, אנחנו יודעים היום הרבה יותר על מה שאיננו יודעים, אנחנו יודעים כמה החיים אקראיים וגם המוות. לא בשביל זה התרחצנו ולבשנו בגדי חג, תן לנו תקווה, תן לנו ברכה מהדהדת, כזאת שתמלא את האוויר בריאות, שתיתן לנו כוח להמשיך, עוד שנה, ועוד שנה ועוד אחת. תן לנו שנה טובה פשוטה, לא מתנשאת, לא מביכה, לא סתם הודעה בווטסאפ לכל הקבוצה, משהו אישי, ברכה שעוקרת את כל העשבים השוטים, מפיחה חיים בפרח נובל, מתקנת כל ברז דולף, מאירה פינות חשוכות, מבלי להיגרר לקלישאות. אחת שסוגרת את המינוס, שמאירה בפנס את הדרך שמעבר לעיקול החשוך, שנה טובה בלי צילומי עוגות, נכדים, שבטים, שקיעה, נתח עגל על המשקל, תפוח בדבש, חלה עגולה, דלעת שלמה שנהיה לראש ולא לזנב –

אנחנו לא רוצים להיות לראש, טוב לנו כך באמצע, עבדנו קשה כל השנה, אל תשאלו איזו שנה זאת היתה, מרוב דיבורים לא מצליחים לשמוע משהו. תן לנו ברכה שתניח אותנו על ענן, מזג אוויר קצת קריר, לא משהו, רק ז'קט קל וצעיף, נעליים נוחות, לרדת לשביל בין עצי האורן הרעננים שמלפני השריפה, ללכת בשביל הנקי, הילדים רצים קדימה, ההורים מאחור מפטפטים, שותקים, מישהו אמר – שם למטה יש מעין והוא רק שלך, אין פקק, אין אנשים, קח לגימה, תמלא בקבוק, אולי כוסית יין, שולחן ארוך, חוף ים, שינה עמוקה אחרי שנה שלא נגמרה ולפני השנה הטובה שתתחיל. שנה אחרת. בדיוק כמו בברכה: סבלנית, מאירת פנים, צנועה, מאפשרת, מתקדמת, עם אשליה של שלום ובלי מלחמה, בלי דקירות הסכין של הגסות, של הנקמה שלא מלאה, בלי פחד, לכמה דקות, לשנה. שנה ארוכה, איך שהזמן לא זז, להיות בן ארבעים ו – או חמישים ו- שנה שלא תיגמר בחטף כי יש המון מה לעשות ובשמחה.

ספר לנו שהעולם לא מתחמם, שמור לנו מיטה נקייה ללילה של השלג בירושלים, ספר לנו איך נעבור שנה שלמה עם הממשלה – לא אל תגיד ממשלה, לא הערב, ערב ראש השנה, תן למנגינה להתגבר, אל תפריע, אל תמרח אותנו בזיכרונות יש לנו משלנו, תן להגיע לארוחה מבלי להיתקע בפקק, תן יום אחד של שקט, תן, בבקשה.

שבת שלום ושנה טובה.

 

התמונה: בכל אופן קלישאה. שקיעה בחוף יפו.