מפעם לפעם, ובעיקר בימים של אפיק ים סוף לפתע פתאום מתחוללת סערה. גשם באוקטובר. אל תשאלו. ומה זה אפיק ים סוף? לא חשוב. העיקר שתהיה סערה. זימנו לאולפן את אימה של אחת הנערות שנספו באפיק ים סוף הקודם. מה ההרגשה למות כך באמצע האפיק? קשה? ומה את מרגישה כששוב יש סערה?

מפעם לפעם מתברר לך שאין יותר דברים כשלעצמם. אין יותר גשם, או רוח, ויכוח או מצב רוח. יש רק סערות. מדווחים לי עכשיו על סערה בכנסת, נעבור לכתבתנו שם מה הסערה היום? סערת התקציב? לא? או שאולי זאת סערת חוק הכשרות? אני מניח שאת מתכוונת לסערה סביב התשדיר של תאמר נפאר הראפר הערבי, או אולי מוטב לומר הסערה סביב שר הרווחה, ואולי הכוונה היתה לסערה שיצר אלעזר שטרן, שר לענייני מודיעין, כן – יש דבר כזה שר לענייני מודיעין. ואולי זאת הסערה בסוכנות? מי בדיוק צריך את הסוכנות? אם כולם רוצים לעבוד שם סימן שלא משנה אם צריך, כי אם נבטל שוב תהיה סערה. וסערת המתמחים? וסערת המתים? וסערת הבלתי מחוסנים? וסערת גאולה אבן סער? ככה זה יעבור? בלי סערה? הרי היא אשתו של – וזה שהיא חוזרת לאולפן היומן אחרי 20 שנה זאת סערה אמיתית וצביעות, וכל הממשלה הזאת צריכה ללכת בסערה. והסערה של הסידרה דיונון? זה כלום? והסערה של האחים בבית החולים קפלן? והסערה של התפטרות קנצלר אוסטריה החשוד בשוחד והפרת אמונים. מה זה כאן? זה שוב מנדלבליט? השתגעת?! רק בחברה הערבית אין סערה. השבוע יש שם תחרות שקטה מי יהיה הנרצח המאה בשנת 2021. שם זאת אינה סערה, שם זאת תופעה, כמו האלימות בכנסת, כמו הצרחות באולפנים, כמו הבריטון הזועם של ראש האופוזיציה, איזה סערה שהם הרימו בכוס התה המהבילה של חיינו, ואז עפו ליציע.

מסביב יהום הסער. אין יותר דברים רגילים. אין יותר גשם קל, אין יותר מסע פרסום לגיטימי לספר אלא רק שמעון פרס שחוזר אל חיינו בסערה. תמיד רצינו אותו אבל התביישנו. ללא הקידומת "סערה" הדברים נעלמים, נמוגים, כרוח הנושבת וכענן כלה.

מפעם לפעם אני שואל את עצמי מה יקרה כשבאמת יירד גשם? די ברור שאז נעבור לשלב הסופה. הזורע רוח קוצר סופה, שזה כמו חגורה שחורה בג'ודו. אחריה מוציאים נשק חם ויורים.

התמונה: ישו בסערה בים כנרת. ציור שמן על בד משנת 1633 של רמברנדט.