מפעם לפעם בשיא המתח, כשאתה חושב שהעולם מתפרק לך נגד העיניים ואתה לא יודע מי יצליח לרפא את הפצעים הפעורים, משום מקום מגיעים מסוקי ענק מוטסים בידי טייסים שעוד לא החליטו, ומהרמקולים שבגחונם נשמע קולו הנחוש של הנשיא הרצוג שאומר:

"זה מצב חירום שמחייב צעדים נחושים של המדינה".

וואללה.

לרגע משתררת דממה. מכפר מרר ועד יפיע, ממוקיבלה ועד דיר אל אסד, אנשים מציצים מבעד לחלונות, דלתות הפלדה נפתחות כדי חריץ צר, ואז נשמע מתוך סופת המדחפים קולו העז של ראש הממשלה:

"מחר אכנס דיון של ועדת המשנה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית!!" והמסוקים נסוגים אל מחוץ לטווח הטילים. רק אז נשמעת נגינת כינור בוכה המתגלגלת ברחובות הצרים של העיירה טירה מואזין מדליק את הרמקול שבצריח אחד המסגדים וזועק:

الحرب انتهت! الحمد لله ! الحرب انتهت! השבח לאל! המלחמה נגמרה!

ולמשמע נהמת המסוקים, באחד המצפים שבגליל יוצא זוג יהודי אל המרפסת המשקיפה אל הכפרים הציוריים שבעמק ושואל: מה זה היה? והאישה מסבירה לבעלה ששוב ירו אצל הערבים, ארבעה נרצחו שם, אולי יותר, ו"מזל שזה קורה רק אצלם ולא אצלנו היהודים". ועוד באותו בוקר ראש משפחת מוסלי מתקשר לראש משפחת חייא שמתקשר לדומרני שמתקשר לג'רושי או לאופיר לביא שמתקשר לאברג'יל שמתקשר לגל זוארץ (כל השמות מופיעים בכתבות בעיתונים לכבוד ראשי משפחות הפשע) ואומרים זה לזה – שמעתם מה ראש הממשלה אומר?! שהם הכניעו אותנו! והם צוחקים ואומרים – הלא מה שאנחנו עושים ביריות הם עושים בדרך של חקיקה ומועצות מנהלים. הם מחלקים את הכסף לעצמם, משנים את מערכת המשפט, מכריזים בכנסת שכל מי שהתנגד להם או יעיז להתנגד עכשיו יחטוף מכות ויגמור בבית הסוהר.

ולכן, ברוח הימים האלה, הם מחליטים לפרסם מודעה על עמוד שלם ב"הארץ" שאומרת: ממשלת ישראל היקרה: מה שלכם הולך בקלות – אצלנו זאת עבודה. אצלכם יש ניכוי במקור-אצלנו הניקוי הוא פנים אל פנים. כשמישהו ינסה להרחיק אתכם מהניכוי במקור ויאיים על השלטון שלכם – לא תירו? לא בשביל זה אתם מקימים משמר לאומי ונוער גבעות? לא בגלל זה אתם מפרקים את בית המשפט העליון ואת חוקי היסוד? תנו קצת כבוד תזכרו – יש לנו חזון משותף: כסף כוח וכבוד. אז חיה ותן לחיות.

לא ככה?

שלכם,

הקולגות.

שבת שלום.