עוד אופציה

מפעם לפעם אני נפגש עם חברים ותיקים, ככה, לעדכון ולעידוד, לא פעם זה קורה לפני שהיום ממש מתחיל, כשמאחוריי כבר מהדורת הבוקר של אריה גולן וצפייה בתקצירי מהדורת הערב של אמש. בבית הקפה אני מתיישב ליד שולחן צדדי, על פניי ניכרת תחושת הקבס שאחזה בי בימים ובשבועות האחרונים, ואני מתקשה להתחיל בשיחה. לתדהמתי החבר שיושב מולי נראה נינוח וחסר דאגה, חיוך מאושר על פניו, הוא אפילו מזמין עוגת תפוחים טרייה ובין שלוק לשלוק הוא משמיע גרגור נעים של שביעות רצון בעוד אני לוגם את הקפה בלגימות מחוקות, כמעט לועס אותו, איך אפשר לעבור לסדר היום כשרואים מה שקורה?

ואז נופלת הפצצה: לא – הוא לא עבר ניתוח למתיחת הפנים, הוא לא עשה בדיקת דם זוהרת  בשבועות האחרונים, הוא גם לא זכו בלוטו.

הוא פשוט לא שומע חדשות.

משום סוג. לא ב 11 12 או 13, הוא לא שמע על איזה ערוץ 20, הוא לא ראה אף פעם את ראש הממשלה מתנפל על המסך בשמונה בערב, והוא לא מתקרב להפגנות. העיתונים, בתשלום או בחינם, לא נכנסים אליו הביתה, הוא שומע רק פודקסטים על שירה איסלנדית, והוא מתכנן טיול ארוך באפריקה מיד אחרי שיחזור מהבית ביוון. הוא נגמל. הוא אפילו ממעט לפגוש טיפוסים כמוני, אבל אל תיקח את זה באופן אישי. הוא שמע משהו מרחוק על שוחד והפרת אמונים אבל הוא לא ראה את העדות המפורטת של העד הראשון. "אתה לא הולך לבזבז על זה את החיים שלך, נכון?!" הוא שואל, "הלא זה רק עוד רעש שיימשך שנים, עד שאתה ואני כבר לא נהיה פה". כשאני מתחיל לספר לו על העריקה כפרקטיקה פוליטית, זה נשמע לו כמו של שם של מאמר שאף פעם לא יקרא, ואני מתרגז ומבקש שיתרכז לרגע, אתה מבין שאין יותר שום משמעות לתוצאות הבחירות ולכל מה שנאמר לפני ואחרי?! ארבע פעמים היו כאן בחירות וברור שבסוף תהיה ממשלה משום שמישהו יערוק, יחליף צד. עצם הפיכת העריקה והבגידה לכלי לגיטימי זאת שערורייה!", אני מרים את קולי, וכולם מסביב פונים אלי ואומרים "די יערי, שששש, אתה עוד תחטוף התקף לב מזה" וצוחקים, והחבר אומר הקפה מחורבן אבל עוגת התפוחים מצוינת, תיקח פרוסה, אני מזמין.

ואני חושב – אולי בכל אופן להפסיק עם זה, להתנתק, אני כבר לא בגיל, זה קצת פתטי, אנשים עושים מיליונים, שוחים כל בוקר, עובדים בנחת, אל תיכנס לזה, החיים יפים, ובשבוע הבא יום העצמאות, אנשים טובים ידליקו משואות ופוליטיקאים רעים יצטלמו ליד קברו של החוזה. למחרת יהיה מטס נחמד על החוף, ונעשה על האש. אז למה לדאוג?

שבת שלום וחג עצמאות שמח.

האיור: ויכוח על המלחמה בין גרמניה לצרפת 1870 בבית קפה פריזאי. מתוך ה London News Illustrated