מפעם לפעם, ותמיד זה קורה בפרוץ חודש יולי, שמשתרע בנחת בין תמוז ואב המלאים בשמחה שלאחר הקציר, כשמגיע גל חום כזה שמוציא לך את החשק לחיות. אי אפשר עם זה יותר, אתה ממלמל לעצמך, וצריך לעשות לזה סוף! אתה מרים את קולך, כי אחרת אין לנו חיים. לחתוך את העניין וגמרנו!

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, כשהסעיף משתחרר לנו כשאנחנו מרגישים מאוימים, את התשובה לגל החום הזה אנחנו לא מחפשים בתחום הצפוי של טורנאדו ומורגן פרימן של תדיראן. המענה לחום הזוועתי חייב להיות תשובה ציונית הולמת ולא שום דבר אחר, והתשובה שלנו היא שאנחנו הולכים להקים התנחלות על השמש. בינינו – אם אנחנו לא נעשה את זה, איך נוכל להסתכל בעיניהם של הדורות הבאים? אנחנו יודעים שברגע שנתיישב אפילו בקצה השמש אף אחד לא יעז לגעת בנו כי אנחנו ציונים הולמים, ואז יתחילו כל מיני דיונים על פשרה, מקסימום נקים שם עוד ישיבה, והסוף ידוע. צריך להבין – זה עכשיו או לעולם לא, עם כל התוכניות של הממשל האמריקני ליצור סדר עולמי חדש כולל בשמש, ייתכן מאד שחלון ההזדמנויות שלנו קצר משחושבים. אנחנו גם צריכים להיות ערים לכך שיכול להיות שבעוד כמה חודשים כבר לא נוכל לעשות את המעשה על חשבון מדינת ישראל, כלומר להעלות את הקרוואנים הממוזגים למבוא השמש על חשבון המועצות המקומיות מחלקת ההתיישבות ותקציב המדינה. מרגע שנתקע יתד בשמש נוכל, בעזרת המוח היהודי וההיי-טק המפורסם שלנו, לשלוט על הטמפרטורה שלה, שזה בכלל יהיה סטרט-אפ שהאקזיט שלו יסדר לכולנו את החיים. ומי לא רוצה להיות שותף באיזה אקזיט כמו כל ה-8200 האלה שצוחקים עלינו צחוק גדול מתוך טבלאות המשכורת שלהם, ודפי העיתונים הכלכליים? נכון, יש כאלה שטוענים שכל המהלך נועד להביך את הממשלה שבאמת מה שהיה חסר לה עכשיו זאת עוד שיירה של קרוואנים בדרך לשמש, אבל כשהמטרה היא ציונות זכה שמוכנה לכל קורבן, מי אנחנו שנתנגד ליוזמה הנהדרת הזאת?

שבת שלום.

צילום: NASA